ריצ'י רץ

ווינדזור, קנדה, מכונה בפי תושביה "עיר הוורדים" על שום הפארקים המטופחים הרבים בה, אבל עבור תושבי העיר השכנה מצפון, היא מעניינת בעיקר בגלל גיל השתיה המותר בה - 19. שנתיים פחות מהגיל החוקי בארה"ב.

כבר שנים, מידי סוף שבוע, עושות מכוניות רבות, עמוסות בני עשרה אמריקאים, את דרכן אל הברים בווינדזור. כך היה גם בסוף שנות ה-80 כשריצ'י הוטין נהג דווקא במסלול ההפוך. בדרכו למסיבות ולרייבים הראשונים של בירת הטכנו - דטרויט.

בזכות אביו, מעריץ גדול של ניו אורדר וקראפטוורק, כמו גם עובד ג'נרל מוטורס, נחשף הוטין בגיל צעיר לקסמי האלקטרוניקה והתחיל לתקלט טכנו והאוס כבר בגיל 17, כשהוא משלב בסטים שלו חומרים אירופאים בעלי צביון אלקטרוני-תעשייתי מובהק כמו פרונט 242.

הסאונד הייחודי שהביא לטכנו, היה מאד מינימליסטי ושכלתני ביחס לזה העמוק וה"שחור" של מפיקים אחרים מדטרויט כמו קרל קרייג, אך עם זאת מאד רקיד. ב-1990 הוא חבר לג'ון אקוואויוה, תקליטן קנדי נוסף, ויחד הם פותחים את הלייבל פלוס 8. השם לקוח מעולם התקליטנות. פלוס 8 היא המהירות הגבוהה ביותר שניתן לכוונן אליה פטיפון.

הוטין (בעיקר תחת השם FUSE) מוציא בלייבל את הריליסים הראשונים שלו לצד אקוואויוה והמפיקים קני לרקין וספידי ג'י.יחד עם אנדרגראונד רזיסטנס, לחבורת פלוס 8 הייתה השפעה עצומה על התפתחות והשתרשות הטכנו כסאונד המייצג של דטרויט ולא בכדי הם מכונים בני ה"גל השני", זאת בהמשך לפעילותם של בני הגל הראשון - מיי, אטקינס וסנדרסון - שכבר עלו למעמד כוכבים בין לאומיים.

לאורך כל שנות ה-90, העבודה העקבית של הוטין כמפיק תחת שמות שונים (המפורסם מהם הוא פלסטיקמן), כדי ג'יי - אוספי "Decks, EFX & 909 " שלו הם פריט חובה בכל תקליטיה אלקטרונית שמכבדת את עצמה - כרימיקסר וכחלוץ בעולם פיתוחי הסאונד והטכנולוגיה, דחפה את הז'אנר ואת התרבות סביבו קדימה. ב-98 הוא מקים את "מינוס" לייבל הבית עבור פרויקטים קונספטואלים שלו, יחד עם קבוצה מובחרת של מפיקים, אמני מדיה וויז'ואלז ותקליטנים. יחד הם מהווים את אחד הקולקטיבים המהודקים והמעניינים במוזיקה האלקטרונית ומסביב לה.

ב-12 באוקטובר, 2000 נרצחו ברמאללה שני חיילי מילואים ישראלים בידי המון פלסטיני, באחד האירועים הראשונים והאלימים ביותר של אינתיפאדת אל אקצה. בלילה של אותו יום קשה, היה אמור הוטין לנגן סט מצופה במועדון האומן 17 בירושלים. מנהלי המועדון התחבטו בשאלה המוסרית אם לפתוח את המועדון ולקיים את המסיבה למרות ההלם הלאומי. לבסוף הוחלט לקיימה ויותר מ-1000 רקדנים מילאו את הרחבה והתמסרו לסט אלקטרוני אלים ומטלטל, כמעט כמו המציאות שמחוץ לאותו מועדון. המסיבה באומן ביום של הלינץ' בראמללה נתפסת בעייני רבים כנקודת השבר של תקופת המועדונים הגדולים, שיא העימות בין האסקפיזם המובנה בהוויית חיי הלילה, לחיי היום יום הקשים בישראל.

האי הספרדי שטוף ההדוניזם - שהיה מקור של השראה בסוף שנות ה-80 לרייברים הבריטים, להולדת ההאוס, ול"קיץ האהבה" של 88' - הפך בשנות ה-90 למארז של גבינה מקולקלת. היורו והקלאב-טראנס שלטו במסיבות הגדולות שנערכו בו, הקהל שנהר אל חופיו (המקסימים שלעצמם) לא הגיע כי עניינה אותו המוזיקה, כמו שעניינו אותו הסמים והבחורות בביקיני. המסחרה פשטה בכל. סוון וואט, המוח והלב מאחורי הלייבל קוקון הזמין ב-2002 את הוטין לאיביזה לנגן בערבים של הלייבל במועדונים דיסי10 ואמניז'יה ופתח ללבנבן הממושקף, איש הברזלים מדטרויט, את הראש לחוויית מסיבות שלא הכיר.

הוטין בתקופה הזו מוריד את המשקפיים, מחמצן חצי ראש, לוקח אקסטזי ומתחיל ליהנות מהחיים. יחד עם סוון וואט, והכוכבים האחרים של קוקון (וילאלובוס, לוקו דייס, מגדה) הוא ממציא מחדש את איביזה, ואת המינימל-טכנו שפתאום כולם רוצים לנגן.

ב-2003, אחרי שנה בניו יורק, עוזב הוטין את אמריקה ועובר להתגורר ולעבוד בברלין. גם תשומת הלב של הלייבל מינוס, מתרכזת בעיר הגרמנית. ברלין תמיד הייתה שחקן מפתח בסיפור של הטכנו. לולא הפתיחות שלה לצד הוויה של יצירתיות ואומנות, ספק אם גיבורי הגל הראשון של הטכנו היו סוגרים את החודש.

על המעבר לברלין אמר הוטין: "תמיד רציתי לעבור לאירופה. אני זקוק למקום מגורים עם יכולת השראה, מקום שמעודד מוזיקאים ואמנים אחרים עם תפיסות דומות לשלי להתנסות ולייצר. ברלין ליברלית בכל כך הרבה מובנים. יש בה סצנת מועדונים מדהימה, יש בה בתי פיתוח נהדרים לתוכנות תיקלוט וסאונד, כל כך הרבה מקורות".

ברלין בשנות האלפיים החזירה להאוס את הכבוד שאיבד אי שם בשנות ה-90, וארחה קהילה ענפה ושוקקת של טכנואידים. אם להאמין לשבים ממנה (ויש למי להאמין) ברלין מגניבה בימים ההם (וגם היום) ברמות שלונדון וניו יורק כבר שכחו.

יש משהו מכונן וכמעט סימבולי בהגעה הזו של הוטין לתל אביב. גם כי הוא ינגן לראשונה בעיר, גם מבחינת המודעות והנכונות של הרקדנים המקומיים, גם כי עברו 9 שנים מאז הטראומה ההיא. אבל בעיקר כי בסוף העשור הזה, הסאונד שלו לא יכול להיות יותר רלוונטי. חמוש במערך טכנולוגי מרשים (הוטין הוא פריק כשזה מגיע לתוכנות סאונד ותקלוט, והיה מעורב בין השאר בפיתוח "פיינל סקראצ'") הוא עומד לנגן הערב במועדון האומן 17 בתל אביב, ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא לא בא לשחק. יחממו ויסגרו המקומיים עפרי גופר, ניב הדס ו- Red Axes (לייב). לכל מי שמחזיק מעצמו רקדן, די ג'יי, מפיק, פרפורמר או איש סאונד אנחנו ממליצים בחום להיות שם, או לא להיות בכלל.