בשבוע שעבר נפטר ליאם מאהר, הסולן של Flowered Up, בגיל 41. Flowered Up מעולם לא הייתה להקה חשובה או חדשנית, אבל היא מסמלת תקופה ותרבות מסוימים, ופטירתו בטרם עת של סולנה רק מדגישה את הטעם המר שנשאר בפה כשתרבות הרייב שבקה חיים.
מאדצ'סטר, או סצינת הבאגי, נולדה ב-89'/90', כשמנצ'סטר גילתה את האסיד-האוס, את האקסטזי וכמה נוח לרקוד בבגדים רחבים. ההאפי מאנדייז והסטון רוזס היו שתי הלהקות המובילות של הסצינה, ואילו Flowered Up בסך הכל היו אחת הלהקות שקפצו על העגלה.
הלהקה הוקמה על ידי חמישה נערים שבכלל לא הגיעו ממנצ'סטר או סביבותיה, אלא משיכון דיור ציבורי בקמדן, צפון לונדון. אבל יכול להיות שדווקא העובדה שהם באו מלונדון היוותה סוג של יתרון, כי אם הם היו עוד להקה ממנצ'סטר הם לא היו זוכים לכינוי "ההאפי מאנדייז הקוקנים". לזכותם ייאמר שאפילו היה להם את הגרסה שלהם ל-Bez הרקדן המשוגע של המאנדייז. קראו לו בארי מונקאלט, הוא היה קרח והרבה יותר מבוגר מחברי הלהקה, והוא עלה לבמה כשהוא לבוש בבגד גוף מלייקרה ופרח ענק מסביב לצוואר.
ב-1990 הוציא להם הלייבל Heavenly סינגל ראשון. "It's On" היה המנון באגי לתפארת עם סאונד מוזר וקליפ בו ילדים מחופשים לפרחים מנופפים באקדחים ובארי מונקאלט מנגן בחליל פאן. היות וחברות התקליטים הגדולות באנגליה באותה תקופה היו חמות על כל להקה שאפשר לשייך לטרנד הבאגי, הספיקו ללונדון רקורדז שני סינגלים של Flowered Up כדי לתת לה חוזה, והלהקה הצעירה מצאה את עצמה מופיעה על שערי ה-NME וסאונדס עוד לפני שיצא לה אלבום.
עוד בוואלה!
13 דקות בגן עדן
כשאלבום האולפן הראשון והיחיד שלהם, A Life With Brian, יצא בלונדון רקורדז, הוא נחשב לאכזבה גדולה, משום שלא הצליח להגיע לקרסולי ההופעות החיות שלהם. אבל למרות האכזבה, הסיפור של Flowered Up לא נגמר כאן. הלהקה הגישה ללונדון רקורדז סינגל באורך של לא פחות מ-13 דקות. החברה אמרה "לא תודה" ופיטרה את Flowered Up במקום. הלהקה לא התרגשה וחזרה עם הסינגל ללייבל המקורי שלה, Heavenly, שהוציא אותו בשמחה.
הסינגל Weekender, שיצא ב-92', היה שירת הברבור של Flowered Up. שלוש עשרה הדקות שלו הן רכבת הרים שמלווה את צעירי דור האקסטזי מסוף המשמרת של יום שישי בעבודה, דרך ההכנות ליציאה למועדון והמסיבה עצמה, עד יום שני בבוקר, אז כל הסיפור מתחיל מההתחלה. "וויקאנדר" חוגג את תרבות האקסטזי ההדוניסטית תוך מודעות מלאה לבעייתיות שלה, לריקנות המייאשת שלה ולמחיר הכבד שצריך לשלם על רגעי האופוריה האסקפיסטים במועדון. הוא גם מודע לכך שצעירי אנגליה לא היו זקוקים לה כמו אוויר לנשימה אם המציאות היומיומית שלהם הייתה נראית אחרת.
זאת כמובן לא הייתה תופעה אנגלית בלבד. בניינטיז היה לי שותף לדירה שהיה עובד במחשבים כל השבוע ולא מוותר על ארוחת יום שישי, אלא שכמה שעות אחריה הוא היה הולך לשירותים ודוחף אצבע, כי אקסטזי לוקחים על קיבה ריקה. הרעיון הוא לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (או להקיא אותה), אבל כידוע, זה לא עובד. בלי קשר לעוגות, הקאם-דאון תמיד מגיע בסוף.
אבל הסיפור שמספר "וויקאנדר" שייך לא רק לתרבות הרייב או הקלאבינג או דור האקסטזי. זה סיפור הרבה יותר ישן לפחות באנגליה. למעשה סיפורם של צעירים שחיים מסופשבוע לסופשבוע מלווה את אנגליה מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד היום. הם עובדים כל השבוע בעבודות מחורבנות, מקבלים את המשכורת ביום שישי ומפוצצים אותה על בילוי סופשבוע פרוע, מתוסף בכמה שיותר סמים, מתוך ידיעה שיותר טוב מזה במילא לא יהיה.
הקליפ - או יותר נכון הסרט הקצר שמלווה את "וויקאנדר" הוא תשובת הניינטיז לסרט הנעורים המופתי Quadrophenia מ-79', שמתבונן בתרבות המודס של אנגליה בשנות השישים. "וויקאנדר" מראה שהחיים באנגליה לא השתנו בהרבה מהסקיסטיז ועד הניינטיז. אינספור צעירים עדיין תקועים בעבודות ללא עתיד כשהנחמה היחידה שלהם היא בילוי סוף השבוע. ובדיוק כמו ג'ימי ב"קוואדרופיניה", גם הגיבור של "וויקאנדר" מתחיל לאט לאט לקלוט שהפתרון שהוא מצא בעצם שווה לתחת. הנסיון הנואש שלו לתדלק את הבאז (ואת השיכחה) במהלך המסיבה - בעזרת ג'וינטים, הסנפת פופרז, מה שאפשר הוא מכמיר לב. והיציאה המסנוורת מהמועדון החשוך בחזרה למציאות, בשעות הבוקר, היא חתיכת סטירה לפרצוף.
הסיפור של "וויקאנדר" הוא סיפורו של ליאם מאהר. סיבת מותו טרם פורסמה, אך ידוע שהוא סבל מבעיות סמים כל חייו. המסיבה שלו נגמרה כש- Flowered Up התפרקו ב-93'. טים דורני, הקלידן, מצא הצלחה בהמשך הדרך כשהקים את ריפבליקה, אבל הקריירה של מאהר הסתיימה. ב-2001 פורסמה ידיעה שהוא חתם בפופטונז, הלייבל החדש של מייסד Creation, אלן מקגי, אבל לא יצא מזה שום דבר, וגם נסיונות לאחד את הלהקה הישנה לא עלו יפה. את הקריירה שלו ליאם מאהר מעולם לא הצליח להחיות, ואת הסטירה שלו הוא חטף בשבוע שעבר.