בית התקליט עם אלון אבוטבול

"מאבות הדרך של המוזיקה בחיים שלי, תקליט שלא נס ליחו ופתח את הדרך לעוד תקליטים, פינק פלויד היא הלהקה שליוותה אותי בכל ההתבגרות שלי".

"הדיסק שמצליח לחבר לי גם סול, גם קאנטרי וגם רוק עם גיטרות וגם מתכתב לי עם קרוסבי, סטילס ונאש. דיסק שאני תמיד חוזר אליו".

"תגלית גדולה מהימים שבתקליט היה חור. הדיסק הגיע אלינו בדרך לא דרך, נפלנו על המשהו הכי ישראלי שיכול להיות מהבחינה של רוק עם שירה מופלאה. אחד הדיסקים הכי טובים שיצאו בישראל. ההפקה של הגיטרות הייתה מאד מרשימה, מאד שונה".

"סליחה על הקלישאה, אבל אנחנו חיינו באייטיז - זו היתה תקופה קודרת, לבשנו שחור והכל היה קודר. וכמה שזה היה קודר, ככה זה היה יותר מרשים".

"אהבתי מוזיקה מונוטונית, הביט שלהם הקסים אותי. הם ניגנו את אותו תו ובכל פעם באופן שונה. היה משהו בגותיות והשימוש בגיטרות שלהם שהתאים לי אז ועד היום אני אוהב. התרגשתי לשמוע שפיטר מרפי בא לארץ".

"אחרי פינק פלויד זו גם אבן בהתפתחות שלי, היה לי את כל התקליטים שלהם ואחריהם נפתחתי גם לבריאן אינו".

"להקה שמשלבת רוק עם שורשים, מיסטיות וגרוב מעולה. אלבום שאף פעם לא נמאס לי לשמוע".

"האלבום הראשון של נטאשה יצא כשצילמנו את 'אחד משלנו' ואלון נוימן הגיע עם הדיסק ואמר לי שאני חייב לשמוע את זה וזה היה כמו נס. מגיע להם קרדיט לא רק על זה אלא גם על "רדיו בלה בלה". הם נתנו מורכבות ועומק במוזיקה, מסר ונשמה. לא סתם הם נשארו איתנו עד היום".

"זה אלבום מופתי עם שיתוף פעולה מדהים בין אהובה ומשה דעבול, שילוב מדהים בין השתיים. הם מצליחים לקחת אותי למקומות שהם בלתי אפשריים במוזיקה".