בכורה: ירוסלב יעקובוביץ' עושה שלום חנוך

(צילום: יח"צ)

גם אחרי כל כך הרבה שנים, ירוסלב יעקובוביץ' עדיין מעריץ את שלום חנוך - כולל האלבום האחרון, אם תהיתם. דרך ארוכה עברו השניים, במהלכה ניפקו כמה שירים שהפכו לאבני יסוד במוזיקה הישראלית: "הדרכים הידועות", "ככה וככה", וכמובן "מחכים למשיח". עתה, לאחר גלות בארצות הברית, חוזר הסקסופוניסט, יוצר הג'אז ואחד המוזיקאים המוערכים בעולם עם אלבום ישראלי נטו - "ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שלום חנוך" - שכולו גרסאות משלו ליצירות של הרוקר הישראלי הוותיק.

"אחרי הרבה שנים שעבדתי והפקתי אותו, אני עדיין יכול להגיד שאני ממש מעריץ את האיש", אומר יעקובוביץ' לוואלה! תרבות. "על הסקסופון, כשאתה מנגן שיר בלי מילים, השיר חייב להיות מספיק טוב בשביל הכלי. לפעמים יש שירים שיש להם מילים מדהימות בלי מנגינות, אבל שלום הוא מלודיסט ברמה עולמית. רציתי להדגיש את הצד הזה שלו. גם אין לי ברירה, אני לא ממש שר".

"שלום אמר לי שכשהוא שומע אותי מנגן, הוא שומע את עצמו שר. זו המחמאה הכי גדולה בעולם".

"רק בגלל שהאלבום הוקלט בניו יורק. גם הראש שעימו ניגשתי לאלבום הזה היה קצת אחר, יותר מקורי. לכן אלו לא קאברים, כי אפילו לא מדובר בסולמות של גיטרות אלא של סקסופון. אני לא יודע אם שלום היה יכול לנגן את הסולמות האלו. אבל אני אהיה מאושר אם הוא ומשה לוי, שהם ממש אחים שלי, יבואו להופיע איתי ולנגן את השירים האלו".

על רקע הדברים הללו, ניתן להבין מדוע נבחר "מחכים למשיח" להיות הסינגל הראשון מתוך האלבום. "הסולם של 'מחכים למשיח' הוא כל כך כסאחיסטי", מסביר יעקובוביץ', "שאין לו באמת מקבילה בסקסופון. הייתי צריך למצוא סולם שלא קיים. ממש ירקתי דם עד שזה קרה".

"את זה תשאל את לואי להב. כל העיבודים שלי היו מוכנים, הפקתי, הכנתי וברגע שהגיע הזמן להקליט שירה – כבר לא הייתי. יותר מזה – הם נסעו לעשות את המיקסים בלונדון וכשהם חזרו, אמרתי להם: 'זה פשוט לא טוב'".

"המילה 'מפוספס' לא מקובלת עליי כי זה מה שזה. לא כל המיקסים גרועים שם ויש גם דברים מקסימים. מה גם שכל מה ששלום עושה בסופו של דבר זה על הכיפאק. אם יגידו לי להפיק לו עוד אלבום, אני מגיע גם באמצע הלילה".

מלבד סגירת המעגל עם האמנות של היוצר האהוב עליו, יעקובוביץ' גם סוגר מעגל משפחתי. את האלבום החדש הוא יצר במשותף עם בנו, דניאל, מוזיקאי מוכשר שהפיק מוזיקלית את האלבום, ניגן בכל הכלים מלבד הסקסופון ועומד לשחרר אלבום בכורה ללהקת הרוק בה הוא חבר.

"אין תענוג גדול מזה", אומר האב הגאה. "אשתי רצתה שהוא יהיה עורך דין, אבל גם הבן הגדול שלי באמנות, עושה סרטים. אנחנו משפחה כזו".

"מדובר בילד ששלום עשה לו סאונד צ'ק לגיטרה. הוא ממש מכיר הכל, אבל אמרתי לו מהתחלה – אתה צעיר, תשתחרר ותעשה מה שאתה רוצה. אם זה לא היה נכון, לא הייתי עובד איתו".

"אם כבר להפך. היום הוא מוזיקאי הרבה יותר טוב ממני".

יעקובוביץ', בן 62, עלה לישראל בשנות ה-60 ועזב לניו יורק בתחילת שנות ה-2000. לכן, אם כבר עוסקים בסגירת מעגלים, האלבום החדש הוא גם הזדמנות לסגור עוד אחד - הפעם עם הישראליות שבו, ועוד דרך שיריו של המוזיקאי שנחשב לישראלי מכולם.

"אני נורא מתגעגע לישראל", הוא מספר. "הלב שלי פה, עבדתי פה יותר מ-25 שנה, עשיתי פה איזה מאה תקליטים. אני אמנם גר בניו יורק, אבל כל בוקר אני קם ופותח גלי צה"ל. אני לא יכול אחרת".

"בוודאי, כי כמות הכישרון שיש כאן היא אינסופית. אבל עוד אחד ברמה בינלאומית כמו שלום אין לנו. עם זאת, אני לנצח ישראלי, זה לא סלוגן".

הדגש שיעקובוביץ' שם על הישראליות שלו לא צריך להעלים את העובדה שמדובר במוזיקאי שעבד עם כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם, החל מפול סיימון ועד בט מידלר, כשבדרך, בתחילת שנות ה-70, היה לו גם מפגש עם אחד שעד לא מזמן ענה לשם מייקל ג'קסון.

"ניגנתי אז בלהקה של הג'קסון פייב והיינו לפני הופעה בניו יורק, באצטדיון הוקי קרח עם קהל של 100 אלף איש, משהו מטורף", הוא מספר. "אחרי הסאונד צ'ק קיבלנו זמן חופשי, אז ירדתי ללובי של המלון ולא היה לי מה לעשות. פתאום הופיע מייקל, כולו בן 15, אמר לי שלום והשבתי לו. הוא רק שמע את המבטא והתחיל לדבר איתי. בחור מקסים ומבריק".

"הוא שאל אותי המון על ישראל, איך החיים כאן, אם יש כאן דיסקוטקטים. הוא חשב שזה מדבר. הוא היה כזה בחור מקסים ומנומס. הוא אפילו הכין לי קפה".