דוקו סלב

זו המילה שקופצת לראש מיד עם סיום הצפיה בסרט התיעודי על הקמפיין ההיסטורי של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב. סרט שנעשה על ידי מעריצי אובמה למען מעריצי אובמה בניסיון להאדיר עוד יותר את תדמיתו של כוכב הפוליטיקה הגדול ביותר על פני כדור הארץ. במשך 120 דקות זוכים הצופים להצצה אל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקנית אך אינם נחשפים לדבר מחכים, מרגש או אינטימי מהאיש שכבש את הבית הלבן בניגוד לכל הסיכויים.

ברק אובמה הוא מה שמכונה סיפור עיתונאי טוב, אולי טוב מדי. בן לאבא קנייתי ואמא לבנה אמריקנית, שנדד בעקבות אמו בעולם וגדל לבסוף בהשגחת הורי אימו בהוואי. צעיר כהה עור שהתנסה בסמים קשים, ישן ברחוב והצליח לבסוף, באמצעות השכלה משובחת, כישרון וקסם אישי, לעלות לגדולה. מי שחשב שצפייה בסרט תצליח לענות על כמה שאלות בנוגע לדרכו לצמרת, התאכזב קשות.

זו המילה שקופצת לראש מיד בסיום הצפייה בסרט, בהתחשב במה שהבטיחו לנו הפרומואים. צוות הצילום התלווה לאובמה (כך על פי מאמצי השיווק) במשך חמש השנים שקדמו לבחירתו לנשיא. הצופים, לעומת זאת, נחשפים לחומרים רק מתקופת הפריימריס במפלגה הדמוקרטית, כשנתיים לכל היותר בטרם נכנס לבית הלבן. מדוע נשארו שלוש שנים תמימות על רצפת חדר העריכה? זאת לא נדע. מדוע טרחו למכור בולשיט מוחלט בתור עבודה עיתונאית מקיפה ביותר? זו כבר שאלה מצוינת.

לא רק מתקופת זמן משמעותית מתעלם הסרט. גם דמויות מפתח בזינוק המטאורי של אובמה לא מקבלות זמן מסך. מישל אובמה כמעט אינה מופיעה ומסתפקת בראיון בודד בוא היא מסבירה בקצרה על החששות לפני תחילת המירוץ לנשיאות והמחיר שתשלם המשפחה. דיוויד פלאוף, ללא ספק האיש המעניין ביותר בקמפיין, אינו זוכה לכבוד הראוי למנהל מסע הבחירות המצליח ביותר בעשורים האחרונים. קמפיין אובמה נלמד בבתי ספר למינהל ציבורי בזכות גיוס התרומות העצום, ניהול מערך המתנדבים חסר התקדים והפיכת מועמד אנונימי למדי לכוכב הוליוודי בקנה מידה עולמי. הניסיון לשקף את הקמפיין באמצעות כמה מתנדבים סטריאוטיפים (בן למהגרת מקוריאה, תומכים כהי עור), עיתונאים ודייויד אקסלרוד, יועצו ואיש סודו של אובמה מימי שיקגו העליזים, קורס מול רמת הציפיות העצומה לגלות פרטים חדשים על אחד הקרבות הפוליטיים המעניינים במאה האחרונה.

תוך כדי צפיה בסרט חודרת לראש המחשבה שהסיבה בגללה זכה צוות הצילום להתקרב כל כך למועמד ולזכות באמונו, היא ההבנה ששום דבר מלוכלך לא יזלוג החוצה. על פי הסרט, לא היו בקמפיין משברים ואפילו ההפסד בניו המפשייר הוא כדברי אובמה "דבר טוב שקרה לנו". יש רק דמעות של אושר, חיבוקים של תמיכה ורצון לשנות את אמריקה. איש בסרט אינו משליך חפצים, צועק בטלפון, מעשן בעצבנות או מתפטר במחאה. הכל מתקתק ומלא אופטימיות. למרבה הצער, תשדיר הבחירות הארוך בהיסטוריה מגיע לטלוויזיה שנה מאוחר מדי. ברק אובמה כבר בבית הלבן וסביר להניח שאפילו הוא היה משתעמם מהסרט שעשו על השנתיים הכי מעניינות בחייו.