מה משותף לקריירה המוזיקלית של אביב גפן בממלכה הבריטית ולעצרת הזיכרון לרבין שהתקיימה אמש בתל-אביב? שתיהן מנסות לחפות על קול בעייתי בעזרת הפקה מלוטשת שמשווקת מסר קל לעיכול. גפן. האמן שנחקק יותר מכל עם דור הנרות ועם "מחנה השלום" המצטמצם, לא הגיע לכיכר. הוא היה אמור להופיע במועד המקורי של העצרת, אך לאחר שזו נדחתה נאלץ לצאת להופעות בבריטניה, שנקבעו חצי שנה מראש. אם למיטב מנהיגי ישראל מותר לעשות לביתם, אז בטח שגם לו.
עוד בוואלה!
יותר צדיקה מהאפיפיור
לגפן קמה מחליפה מפתיעה במשבצת השמאלני הלוחמני. לאחינועם ניני, ששרה בעצרת ההיא לפני 14 שנים ואמש ביצעה את "סתיו בלעדיו" של נתן יונתן, נמאס לשיר יפה על שלום ותקווה ולהרגיש על בשרה את הסתירה הפנימית. ובכל זאת, היא הגיעה ולא היססה לומר את אשר על ליבה. "שירים יפים אפשר לשיר מהיום עד מחר אבל אם לא מגבים את זה במעשים אז לא עשינו כלום", אמרה ניני לוואלה! תרבות עם רדתה מהבמה. "אבל בעצרת רבין צריך להרים קול זעקה לשלום ואת זה לצערי אין כאן. זו עצרת נטולת עוקץ, במיוחד בתקופה בה המדינה בוגדת יותר מתמיד במורשת רבין, ואני באופן אישי חרדה יותר מתמיד לעתיד. אני מאמינה שהקהל הרב שבכל זאת הגיע לא בא רק בגלל ההופעות וחלק גדול ממנו רוצה לראות שינוי".
גם הזמרת מיטל טרבלסי, שנועלת את עצרות רבין לדורותיהן בשירת "התקווה", מרגישה שמימושה רחוק מתמיד. "לפני 14 שנה הגעתי לכיכר עם המון תקווה והיא נרצחה באותו לילה", סיפרה בסיום העצרת. עם זאת, בניגוד לניני, לא חושבת טרבלסי שמקומם של האמנים לנקוט עמדה. "יש לי מה להגיד אבל אני לא חושבת שזה המקום שלי להגיד את זה. מי אני שאנסה ללמד מישהו? מה שאני יודעת לעשות הכי טוב זה לשיר ואני מקווה שעל ידי זה אני גם מעבירה תמיכה במסר השלום".
צביקה פיק, שביצע בעצרת את "מת אב ומת אלול", היה תקיף יותר כלפי הביקורת שהטיחה ניני בטענה ש"לחפש מינוסים זה תחביב ישראלי טיפוסי", ואף עקץ את הזמרת כשאמר שאם היא רוצה היא תמיד יכולה לעשות יותר, ובמילותיו: "שתלך לדבר עם האפיפיור". בנוסף, במהלך אופייני של מאסטרו הציע פיק את עצמו לשירות משרד החוץ כשגריר של תרבות מכיוון ש"זה יכול לעזור ולסייע למדינה ולצורה בה אנחנו נתפסים בעולם", סיכם המאסטרו.
צריך שתדליקו לי נר
ניתן להתווכח עם דבריה של ניני, אך בלתי אפשרי להתעלם מהאומץ הדרוש כדי לבטא אותם במציאות הישראלית. בעיקר על רקע שתיקתם הרועמת של בכירי אמני ישראל, שממעטים להתבטא בנושאים ציבוריים רגישים, בין אם מחשש לפגיעה במעמדם ובמכירותיהם ובין אם בשל היעדר אמירה מגובשת. אז מדוע דווקא היא מרשה לעצמה את מה שאף אמן כאן לא מעז?
ראשית, בניגוד למרבית האמנים, ניני מקדימה מעשים לדיבורים. במקביל לקריירה המוזיקלית שלה היא פעילה בתנועות שונות לזכויות אדם. היא אף התעקשה שמירה עווד הערביה תייצג יחד איתה את ישראל באירוויזיון, מהלך שפגע במניות שלה בקרב צרכן המוזיקה הישראלי הממוצע. במקביל, ניני נהנית ממעמד בינלאומי יציב כבר 15 שנה, במהלכן שיתפה פעולה עם אמנים כמו סטינג, קרלוס סנטנה וסטיבי וונדר וכמובן הופיעה פעמיים בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני בהופעת ענק בוותיקן ובפני ביל קלינטון בבית הלבן. היא כנראה יודעת שבישראל הפרובינציאלית לא מתווכחים עם הצלחה עולמית, אפילו כשהדעות שנויות במחלוקת.
כך תפסה ניני את מקומו של גפן כפרובוקטורית הלאומית. אלא שנדמה שעמדותיה כל כך חריגות היום, עד שאיש לא ממש מתרגש מהן וספק אם יישאר להן זכר מחר בדיוק כמו נרות הזיכרון שהודלקו בעצרת למרגלות האנדרטה לזכר רבין, ושאותם גרף בסיום עובד הניקיון לפח הזבל.