אלוהית שלי

הסוד טמון בירכיים. זה לא רק ההיקף שלהן, זו בעיקר העוצמה. צמד ירכיים חזקות שכאלה לא נראו על מסכינו מאז שלמה שירזי, מגנה השמאלי של בית"ר ירושלים, רק שהפעם הן מצליחות לשדר גם רוך ועדינות, אפילו כשהן מתנועעות בתזזיתיות חייתית. לא נתעלם מקולה הערב, מפניה הענוגים ומעורה החלק והריחני, אך אין טעם להכחיש: האטרקציה המרכזית של ביונסה נמצאת אי שם בין הפופיק לברכיים.

מדובר בתופעת טבע ייחודית. קשה להאמין שיש בעולם אגן שהוא כל כך רחב, שמתחתיו נשלפות להן רגליים כל כך עבות, וכל זאת בלי סימן לצלוליטיס, ללא גרם אחד של שומן מיותר. קשה להסביר איך ישבן שכזה, שגורם גם לג'ניפר לופז להיראות אנורקטית, מצליח לשדר גם נעורים וחיוניות, אך גם בשלות ובגרות.

ומה נגיד על הירכיים האלו? כיצד הן מצליחות להיות גם מוקפדות ומדויקות, אך גם טבעיות ומובנות מאליהן? ואיך היא כל כך נשית וסקסית, אך עדיין נותרת רכה ואימהית?

לא ברור איך כל הסיפור הזה ייראה עוד עשר שנים ושני ילדים, אבל בשלב הזה של חייה מתפרצת ממנה חיות בטעם מוקה ומיניות בלתי נשלטת, ונדמה שבנסיבות הללו אין ברירה אלא להכריז כי ביונסה, אם תורת הבוטילישס, היא האישה האולטימטיבית, אהבת חיינו, ואם כל הפנטזיות.

יש בה הכל. כל אחד מאוהב בה מסיבה אחרת, כל גבר מצליח למצוא בה את הצד שהוא מזדהה איתו. הרגישים זוכרים לה את "If I Were a Boy", שחושף עדינות ופגיעות, בעוד הפמיניסטים מוקירים לה את "Single Ladies (Put A Ring On It)", שמזכיר עד כמה היא אישה חזקה ובטוחה. המצ'ואיסטים נהנים לדעת שבבית מחכה לה ג'יי זי, הפרחח מברוקלין שבשיריו המוקדמים ביטא בפרוטרוט את תפיסת עולמו בנוגע לנשים ובוודאי מעמיד אותה במקום והופך אותה לעקרת בית נאמנה, אך הריאליסטים יודעים שהוא נכנע לה שוב ושוב, מתנצל בסיום כל מריבה, ומוריד בהשלמה את הפח כי היא הרגע שמה לק.

חובבי התרבות זוכרים אותה בשמלת נשף מהודרת, שרה את "At Last" הקלאסי ומככבת בטקס ההכתרה של אובמה, אך חובבי ההיפ-הופ יודעים כיצד היא נוהגת להתערטל על במות בלבוש מינימלי, כשהיא רוקדת באקסטזה וכל גופה רועד. היופי הוא שהכל בא לה בטבעיות, כל אישיות הולמת אותה - בין אם זו ביונסה נואלס או סאשה פירס, האלטר אגו שלה על הבמה - וכל דמות שלה רק מעצימה יותר ויותר את המיתוס.

כמובן שישנן גם מגבלות ביחסים עמה, אך הן בעיקר שלנו, הגברים הלבנים. כיצד נוכל להיות לה בני זוג הולמים בחתונות ובאירועים משפחתיים? האם נצליח לתפקד לצדה ברחבת הריקודים? ומה לגבי חדר המיטות? עם אגן אקטיבי שכזה, באילו נסיבות נצליח לספק אותה, גם אם נישבע ונבטיח לתת את הנשמה? ומה תגיד עליה אמי? כיצד תשתלב ביונסה בארוחות שישי בבית הוריי?

נדמה שדווקא פה טמון קסמה של בי, אם יורשה לי לכנות אותה בשם החיבה. היא חיית מסיבות, אך גם בחורה ביתית. היא מאהבת נוטפת מיניות, אבל גם חברה טובה ותומכת. היא אוהבת שטיחים אדומים וטקסים נוצצים, אך תמיד זוכרת מהיכן היא באה. חוץ מזה, רק ג'יי זי ואני יודעים איך היא נראית בבוקר, בלי האיפור ותוספות השיער, ואיך כשהיא עצבנית אפשר להרגיע אותה רק עם צלחת גדושה של עוף מטוגן, ועד כמה היא מקסימה ברגעים בהם היא חוזרת להיות הילדה הקטנה של אבא, וכמו חתלתולה קטנה מתכרבלת לה תחת השמיכה ומתחננת למעט תשומת לב. עם כל הכבוד לקליפים ולרחבות הריקודים, אלו הרגעים בהם ביונסה שלנו בשיאה.