"רוסטר", יצירתו העדכנית של הכוריאוגרף ברק מרשל, היא למעשה סיפור שלם שמסופר על הבמה באמצעות שישה רקדנים, שש רקדניות, זמרת אופרה (ליליה גרצובה) והאמנית מרגלית עובד (אמו של מרשל). העומס, לכאורה, במשתתפים ובמוטיבים שבאמצעותם החלום של מרשל קורם עור וגידים על הבמה, היה יכול ליצור בלגן יתר על הבמה, שהיה יכול להפריע לקהל לקלוט את כל הנדבכים בסיפור, אבל לא כך במקרה של "רוסטר".
הקו הדק הזה שבין הבנה לכאוס מוחלט, לא נחצה. והסיבה לכך היא הניקיון והדיוק של כל הרכיבים שנשזרים זה בזה, שלעתים עובדים יחדיו ולעתים מופרדים לפרקים שונים על ידי החשכה של הבמה ומעבר לפרק נוסף בסיפור. גם הרקדנים משמרים את אותו נקיון ודיוק באמצעות ביצוע התנועות בצורה מופתית וללא רבב.
האלמנטים השונים על הבמה בצירוף הרקדנים הצעירים אל מול הבגרות והבשלות של מרגלית עובד, אתניות ומוזיקת עם אל מול האופרה של גרצובה - מאפשרים לצופה לקבל זוויות הסתכלות שונות, אינפורמציה נוספת ופרשנות לעלילה שמתפתחת. עבור הקהל מדובר בחוויית מחול ותיאטרון עם ערך מוסף.
"רוסטר" היא יצירה על אהבה. מרשל עצמו מכנה את המופע שבנה כ"סיפור על אהבה בלתי אפשרית. סיפור על גבר שאינו מצליח לממש את אהבתו", כשאחד ממקורות ההשראה ליצירה הוא המחזה "מחכים לגודו" של סמואל בקט. ב"רוסטר" מחכה הגיבור למימוש אהבתו, אשר בסופו של דבר, ואין זה ספוילר, לא יגיע.
היצירה נפתחת בתמונת חלום. שעון העיירה מצלצל ומכריז על השעה 22:00, ראשו של הגיבור שרוע על הכר ומדמיונו מתחיל להיפרש סיפור האהבה על הבמה. הגיבור איננו תרנגול, והתרנגול ביצירה איננו הגיבור, אך הוא מוטיב מרכזי שעובר כחוט השני בכל חלקיה. הוא מופיע ומככב ממשפטי המחול, סדרות מוגדרות של תנועות, שיצר מרשל ועליהם הוא חוזר מספר פעמים ביצירה, דרך קרב תרנגולים בין הרקדנים, חיזור ופיתוי, ואפילו באמצעות המתכון המושלם להכנת עוף לשבת עליו מתווכחים רקדן ורקדנית בצעקות ובקריאות תרנגול.
נראה שמרשל נהנה להפתיע ולהקסים את הקהל בשילוב קטעי חלום סוריאליסטיים במהלך היצירה, למשל, כשאחד הרקדנים "מטיל" ביצה אחר ביצה מפיו, או שרקדן נוסף מתעטף במעיל וגופו, השורף מחום האהבה, מעלה עשן שמתפזר בחלל.
בסוף היצירה נגדע החלום ואז חוברים התרנגול והגיבור לדמות אחת. חבריו הרקדנים של גיבור העלילה מתגודדים סביבו ובהנפת סכין אחת הוא נשחט ונוצותיו מתפזרות לכל עבר. הגיבור מתעורר מחלומו לתוך משפט תנועתי שהקהל כבר מזהה ומכיר, משפט שבגרסותיו השונות ליווה את כל היצירה. הפעם הוא מלווה בצלילי מוזיקה קלילה יותר. הרקדנים נפרדים לשלום ומודים לתרנגול שליווה את היצירה.
"רוסטר", שחתמה את פסטיבל תל אביב דאנס 2009, משאירה טעם של עוד. לא את כל האלמנטים הרבים ניתן לקלוט בצפייה ראשונה. אבל ביצירה בה ישנן כל כך הרבה זוויות שונות, וכל כך הרבה מרכיבים שזורים בה, לא צריך להבין הכל, מספיק רק להרגיש אותה דרך הגוף.