שלח לי שקט

אחרי שבעונתה הקודמת "מקום לדאגה" נפגעה כתוצאה מהייפ מוגזם סביבה, כזה שהכריז על קאלט בטרם עלתה הסדרה לאוויר, מעניין לראות איך תיראה תוכנית המערכונים עכשיו, כשאת עלייתה בערוץ 10 ליוותה דממה מוחלטת. השקט הזה, שאופף את חזרתה של התכנית המתוחכמת, האפלה והמלוטשת, אמור להשאיר את הצופה עם יצירה נטו.

במובן הזה, "מקום לדאגה" לא שונה בהרבה מגלגולה הקודם. היא עדיין מופקת היטב, הפתיח שלה עדיין הכי מגניב בטלוויזיה ואיכויות המשחק בה - נגזרת של צוות שחקנים ובדרנים איכותי - עולות על אידיאל תכניות המערכונים, שפעמים רבות חוטאות בהפיכת הדמויות לקריקטורות.

אותו שקט שקדם לתוכנית הפתיחה, הוא גם הבסיס ההומוריסטי ב"מקום לדאגה". מתוכו צומחת המבוכה בסצנה, על כתפיו נשען התזמון הקומי של כל מערכון ודרכו מגיע הפאנץ', צפוי יותר ופחות, שלפעמים מתחבא מאחורי אותו שקט ולאו דווקא חותם את הקטע ב"סטגדם" המסורתי. לדממה הזו יש תפקיד חשוב יותר ב"מקום לדאגה", דווקא בשל האופי האפל שלה. בזכותה מערכון צפוי כמו זה שבו הילדה מנגנת בחליל והאבא משיב לה בזלזול, הופך למצחיק. כמו גם המערכון על האבא שאמור לעזור לילד בשיעורי הבית בתנ"ך אבל לא באמת זוכר מה כתוב שם.

לעומת השקט הזה, כשקטע מתנהל מתוך רעש, כמו המערכון הצרפתי עם הסוף המפוספס, האנדרסטייטמנט נפגע. "אתה חייב לראות משהו מצחיק", אומר צרפתי א' לצרפתי ב' וקורא לו לכיכר העיר לחזות בגיליוטינה. "זה כל כך מצחיק, זה קורע מצחוק", הוא ממשיך לנדנד שוב ושוב לאורך המערכון עד שראשו של חברו נערף תחת הלהב. כאן גלומה החולשה של "מקום לדאגה" - ככל שההכרזה על הקטע המצחיק רועשת יותר, כך המסר מתפספס.

בדיוק כמו במערכון הנפלא על לשכת רישום המשוררים, כשאחרי תור ארוך של אלתרמנים וטשרניחובסקים, מגיעה רחל המשוררת ושם משפחתה מוחמץ בכל פעם בעקבות צליל צפצפה או קידוח. די היה באותו מבט שקט של רחל, אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים לומר את שם משפחתה לפקיד הרישום, בשביל לסיים את המערכון בשיאו. אבל ההמשך המיותר שלו, שנכתב כנראה מחשש שלא יובן, מנע ממנו את הדיוק המתבקש.

תוכניות מערכונים הן פורמט מיושן, שלא מצליח בשנים האחרונות בישראל, בניגוד למדינות אחרות. בשל העובדה הזו, ידה של "מקום לדאגה", על אופייה הלא קונבנציונלי והאמירות האפלות והשחורות שבה, אמורה להיות על העליונה (ונחסוך את ההשוואה ל"חמישייה" הפעם). מערכוני בית המשוגעים, מערכון "יש לנו מלחמה לנהל" והסיום עם תקרת ההפרדה למניעת הקסאמים, לא נועדו להצחיק, הם נועדו לחדד מסר קטן אך מוכר בצורה קצת אחרת. אם היוצרים ישכילו לדבוק במערכונים מהסוג הזה, אין סיבה לדאגה מ"מקום לדאגה". מה שכן צריך להדאיג אותה בכל זאת, זו אמנות לוח השידורים הלקויה של ערוץ 10 (יום שבת ב-23:05), שפוגעת עוד יותר בפוטנציאל שלה.