"זה שהמוזיקה שלנו רכה לא אומר שאנחנו רכיכות"

כששומעים את המוזיקה של זירו 7, מפסי הקול הבולטים של בתי הקפה בעשור האחרון, קשה לדמיין את האנשים שמאחוריה כמשהו שהוא לא התחליף האנושי לרגיעון. אבל מסתבר שהחיים של הנרי בינס וסם הרדקר, הצמד האנגלי שמאחורי הרכב הצ'יל אאוט המצליח, הם בדיוק ההיפך. מדובר בשני חובבי טכנו שהעולם תייג בטעות כמעריצי Air, בשני יוצרים שמבטאים את הצד ההארדקור שלהם בהרכבים גדולים ולא רווחיים, בשני מוזיקאים שהביקורות פינקו באלבום הראשון וחיסלו בשני ובשלישי. לא פלא שהם הקדישו שיר, “Everything Up", לכדורגלן שהפעולה האחרונה שעשה בקריירה שלו היתה נגיחה בחזהו של שחקן אחר.

"אנחנו הופכים קשוחים יותר", אומר בינס בשיחה עם וואלה!תרבות לקראת הופעת הצמד בישראל ב-21 בנובמבר בהאנגר 11 בתל אביב. "משום מה אנחנו נחשבים אנשים רכים כאלה, מוזיקה של בתי קפה וכל השטויות האלה, אבל אנחנו אנשים אדג'יים והאלבום האחרון שלנו, 'Yeah Ghost' הוא הכי אדג'י שהוצאנו עד כה".

"אני מעריץ גדול של ג'יימס טיילור והמוזיקה שלו מאד רכה, אבל כאדם הוא מאד קשוח ועבר דברים קשים. בגלל שהמוזיקה רכה זה לא אומר שאנחנו רכיכות".

"ממש לא! את זידאן אני יכול להשוות לפיקאסו. תראה איך הוא תמיד בשליטה על שפת הגוף שלו. בחיים לא חשבתי שאראה שחקן כזה, ולא מעניין אותי מה אומרים על פלה ומראדונה - הוא הגדול מכולם. השיר הספציפי הזה מדבר על תחושה של תסכול ועל הניסיון לצאת מהתסכול".

"הנגיחה שלו במטראצי היא דוגמה נוספת לגאונות שלו. האגו שלו הוצף בגלל הקללות והוא הגיב באופן הכי טבעי וראשוני. ראיתי את המשחק בפאב באנגליה, כולנו הרענו לו".

"לצערי, אני כמו אחד שהולך לכנסיה אבל לא באמת מאמין, כי אין לי קבוצה שאני ממש אוהד וזה נורא. הייתי אמור לאהוד את ליברפול כי גדלתי באייטיז, אבל זה לא הלך. אם כבר אז אני מלונדון, וממש חבל לי על טוטנהאם, שתמיד מתחילים טוב ובסוף המנהל שלהם מחליק על בננה ומפטר מאמנים על ימין ועל שמאל. אני לא מעיף זמרים ככה מהפרויקט".

בינס הפסיק להעיף זמרים מסיבה פשוטה מאד – באלבום החדש הוא פשוט החל לשיר בעצמו, אחרי ש בעבר השתמש ההרכב בשירותיהם של SIA, חוזה גונזלס וזמרים נוספים.

"נאנסתי לזה", הוא אומר בעדינות אופיינית. "הקריירה של חוזה גונזלס המריאה והוא הבריז לנו מסיבוב ההופעות, אז נאלצתי להחליף אותו וזה הרגיש כמו טקס חניכה של כנופיה. אני לא מחשיב את עצמי כזמר, עבדתי עם זמרים טובים ואני יודע – אני לא זמר טוב".

"בטח, אבל אני מקיף את עצמי באמצעים שעוזרים לי להתמודד אתו. המזל הוא שיש גם ככה מספיק אלכוהול מאחורי הקלעים שלנו, כך שלא הרגשתי צורך לבקש עוד רק כי אני הזמר. חוץ מזה, לו ג'וני מיטשל היתה לידי, הייתי בלחץ מתפקידי השירה. זה לא ככה".

"צודק. הוא יהיה זמר הרבה יותר טוב ממני".

זירו 7 מגיעים לישראל בליווי להקה מלאה שתנסה לדרוס את תודעת האספרסו שיצרה לעצמה הלהקה בשלושת אלבומיה הקודמים.

"נושא ההיתוך בין האלקטרוניקה והלהקה החיה הוא החשוב ביותר", אומר בינס. "אין דרך קלה לעשות את זה. תמיד נצטרך להקה גדולה ולכן תמיד נהיה הפקה בלתי רווחית, אבל זו הדרך היחידה שאנחנו יכולים לעשות את זה. כולם בלהקה תורמים, אנחנו אוהבים לשמוע כמה שיותר דעות ובסופו של דבר אנחנו מאמינים במחשבה פתוחה, בדיון קבוע וזה חשוב".

"כשאנשים משתכרים יותר מדי לפני המופע אנחנו מנסים להרוג זה את זה".

"האלבום הזה הוא הכי פחות נוסחתי שיצא לנו. אולי הוא נוראי לאנשים מסוימים, אבל אני אוהב אותו. הוא נע בתווך רחב של סגנונות, כולל כאלו שאני לא יודע אפילו איך לקרוא להם. אני חושב שאנחנו מאתגרים את האוהדים השרופים של זירו 7. בוא נגיד שלפחות הפעם השירים מהאלבום החדש לא יושמעו בסדרות טלוויזיה שאני לא סובל".

"אוי לא, שוב Air?"

"לפני עשר שנים הייתי מבין, אבל עכשיו? בחייך. הם היו השפעה עצומה, אדירה עליי, ו-'Moon Safari' הוא אחלה, זה שינה את התפיסה שלנו לגבי מוזיקה. אבל עכשיו? אתה יודע מה, מת על השאלה הזו. בהתחלה, זה כל מה ששאלו אותנו. עכשיו לשאול אותנו את זה זו פשוט עצלנות".

"מילא אם היינו פוגשים אותם או היינו חברים שלהם, עם כל ההשוואות האלו, אבל אפילו זה לא. ביקשנו פעם מנייג'ל גודריץ', שלמד איתנו והפיק אותם, שיסדר את זה אבל זה לא יצא. תאר לך שהייתי אומר לך שאנחנו מבלים ביחד, אז זה היה נפלא, לא? הייתי אומר לך שישבנו על בירה ודיברנו על צ'יל אאוט. אלוהים ישמור, איזו שיחה משעממת זו הייתה יכולה להיות!"

"פשוט אל תענו על השאלה הזאת, דברו על משהו אחר. רק אחרי עשר שנים, אני יכול לדבר על זה ועברתי טיפול פסיכולוגי. אל תגיעו למקום שאליו אני הגעתי".