סע, יש לך עו"ד

היועץ המשפטי לממשלה מר מנחם מזוז חושב שהעיתונות כאן רקובה. נמאס לו שכל טמבל מקשקש במקלדת וכל אידיוט רשאי לפתוח עיתון. הוא משוכנע שהמו"לים כופים את דעתם על העיתונאים והוא רוצה, כך מספר לנו שלום ירושלמי ב"מעריב", להפסיק את ההפקרות ולהתחיל לחלק רישיונות.

והוא צודק לגמרי. באמת יש לא מעט עיתונאים המשרתים את המו"לים שלהם בידיעות מוזמנות, ואם המו"לים ביישנים או פשוט זהירים, אז מנכ"לים זעופים יתנו את ההוראה, ואם לא הם, אז העורכים המושחתים שלהם יעשו את העבודה עבורם. במקרים אחרים רוח המו"ל פשוט מרחפת לה על פני המים. אף מילה לא נאמרת, כולם חושבים שהם יודעים מה בעל הבית רוצה, ומתנהגים בהתאם.

וזוהי, כמובן, רק ההתחלה: ידיעות עיתונאית מפוברקות עבור מפרסמים, רשימות שחורות, חיסולי חשבונות במיטב המסורת של הקוזה נוסטרה, עיתונאים שהופכים להיות דוברים של שרים אותם סיקרו לפני שעתיים ועוד ים של סיפורים על איך ירד לו המקצוע לזנות (זה קורה במשפחות הכי טובות, אתה יודע. הכסף מפסיק לזרום, המפרסמים כבר לא באים, אז צריך לרדת לכביש). מגעיל, נכון מני? בוא מנחם, תקים ועדה, נספר לך הכול, שערותיך יסמרו. אין מה להגיד, מקצוע דוחה עיתונות, ממש ככה, וכשאני חושב על זה ממש לעומק אני מצליח לחשוב רק על מקצוע אחד נחות ממנו.

עריכת דין, כמובן. ואולי, בעצם, במקום להיטפל לעיתונאים, שגם ככה בשנים האחרונות לא ממש הולך להם יותר מדי, עדיף היה שהיועץ המשפטי לממשלה יכנס ישיבות וימנה ועדות בנושא שבו הוא בוודאי ירגיש יותר נוח: עליבותו של עורך הדין הישראלי. שם אמנם מחלקים רשיונות וגם נבחנים ומפקחים. בניגוד לעיתונות הנחותה שם לא כל ממזר יכול להפוך למלך. רק שדווקא שם, תחת עיניו הפקוחות לרווחה של היועץ המשפטי לממשלה, ממש מתחת לאף שלו, אפשר להריח את הסירחון האמיתי.

במקום בו עורכי דין פליליים רומסים את החוק בשירות משפחות הפשע, או שולחים את ההוצאה לפועל למשפחות נזקקות. פקידים אפורים שתובעים יום יום ביודעין אזרחים חפים מפשע, או כאלה שימכרו את אמא שלהם בשביל שורה בעיתון, שלא לדבר על תמונה. וזהו, כמובן, רק קצה הקרחון. כל אדם שנתקל במערכת המשפט הישראלית מקרוב (וזה כמעט כל בוגר במדינה), יספר לכם את מקרה האימה הפרטי שלו, על מערכת מנותקת ועורכי דין אטומים, תאבי בצע ושררה.

ועוד לא אמרנו כלום על משפטנים בכירים למיניהם, שמגיעים עד שולחן הממשלה כדי לסגור חשבון עם אלה שלא קיבלו אותם למועדון הסגור. או אלה שחושבים שמי שמבקר את הגילדה המוזרה שלהם חייב להיות פשיסט. בגן הילדים לא תמצאו כאלו מלחמות בוץ. הם מלכלכים אחד על השני בלי סוף ונעלבים כל הזמן ודורשים אחד מהשני להתפטר ומדליפים ומשמיצים עד שהאדם השפוי פשוט לא מצליח להבין מתי יש לאנשים האלו גם זמן לעבוד. אתם יודעים, לשלוח פושעים לכלא וכל הזוטות האלה.

ברור שיש פה גם לא מעט משפטנים טובים, חרוצים, ישרים ומסורים. בדיוק כמו עיתונאים, דרך אגב. נחום ברנע על כל אהרון ברק, גדעון לוי על כל מני מזוז, ודורון רוזנבלום על כל אביגדור פלדמן. אז אולי במקום לזרוק אבנים על המקצוע הגוסס שלנו, יתחיל כבוד היועץ המשפטי לממשלה לנקות את החלונות ולשטוף את הרצפות בבית הזכוכית שלו, כי בסופו של דבר, כמה שלא תסתכלו על זה ואיך שלא תהפכו בזה, עדיף להיות עיתונאי שמוריד פה ושם ידיעה בשירות המו"ל מאשר עורך דין שמעביר גרם פה ושם בשירות הלקוח.