אמא נוירוטית: קת'רן או'הרה - נו, ההיא מהזה

קת'רין אן או'הרה נולדה בטורונטו קנדה ב-1954 ואת הקריירה שלה התחילה בכלל בזמרה. גיג של כתיבה ומשחק בתכנית הקומית "Second City TV"("הטלוויזיה של העיר השנייה") שקיבלה ב-76, סיפק לאו'הרה עבודה אל תוך שנות השמונים (ומעמד פולחן עולמי היות ולתכנית גרעין צופים פנאטי עד היום הזה). ב-85 השיגה תפקיד קטן בסרט של סקורסזי "שגעון של לילה" ומאוחר יותר תפקיד קצת יותר גדול בסרט של טים ברטון (הרחבה בהמשך).

או'הרה היא בעיקר קומיקאית. נוכל למצוא אותה בכל מיני סוגים של קומדיות, אבל שם זה פחות או יותר נגמר: למעט "וויאט ארפ" ניזכר באו'הרה בסרטים כמו: "סיפור מטוגן", "העיתון", "סדרה של צרות", "לצאת לדרך", "החתונה של בטסי" וכמובן סרטיו המוקומנטרים של כריסטופר גסט (נייג'ל, הגיטריסט המוביל של ספיינל טפ) - "מחכים לגופמן", "כוכב התערוכה", "משב רוח מוזיקלי" ו"והזוכה הוא..." -בהם מפליאה או'הרה גם בשירתה. או'הרה עושה רושם של ילדת סיקסטיז מובהקת, אך כזו שלוקחת את זה בקלות. להקה בה הייתה חברה בשם "האור הצפוני" הקליטה את השיר "לבכות זה לא מספיק" שהופיע באלבום "We Are The World". היא מדובבת ושרה את תפקיד "סאלי" בסרט "הסיוט שלפני חג המולד" ובשביל התפקיד ב"משב רוח מוזיקלי" למדה לנגן באוטוהארפ (מין נבל ננסי).

הזוג אדם (אלק בולדווין) וברברה (ג'ינה דיוויס) לבית מייטלנד, זה עתה מתו בטביעה והם חוזרים לביתם, בכדי להבין שהחיים הם מאוד שונים כשאתה מת. מאחר וביתם מתפנה, הוא נמכר למשפחה עירונית, עמה נמנה האב, צ'ארלס דיץ (ג'פרי ג'ונס), בתו לידיה (ווינונה ריידר) ואשתו דיליה (קת'רין או'הרה). בעת שהאבא צ'ארלס בכלל בא לנוח ואמא דיליה מודאגת בעיקר מעיצוב הבית, לידיה (כי היא מתבודדת מוזרה) מצליחה להבחין בזוג המתים שמאכלס את ביתה החדש. ניסיונותיהם של אדם וברב (עדיין מתים, כן?) להפחיד את הדיירים בעזרת שד סטנדאפיסט (מייקל קיטון), עולים בתוהו בעיקר בגלל דיליה, שבוחרת לא לפחד מביתה רדוף הרוחות, אלא דווקא להשוויץ בו מול האורחים. דיליה מתחילה כדמות לא מאוד חיובית. היא סנובית, שתלטנית ופסלת גרועה. אבל היות ואנחנו צופים בקומדיה של טים ברטון משנות השמונים, כולם בסוף הופכים לחברים.

קווין בן השמונה (מקולי קלקין) לא מצליח לתקשר עם אמא שלו קייט (או'הרה). היא מצדה חייבת לעשות הכנות אחרונות לחופשה המשפחתית מחר על הבוקר, ובשביל לרוקן, ולו במעט, את ביתה מלא הילדים, האחיינים ובני הדודות, היא דורשת מקווין ללכת לישון בעלית הגג תכף ומיד! מה שמוביל לפריחתו המוחלטת מהראש בבוקר הלחוץ שלמחרת. כל הדרך לשדה התעופה משהו מציק לקייט, אולם רק במטוס, היא מבינה שמה ששכחה זה לא את דלת הגראז' פתוחה (כמו שבעלה מנסה למכור לה בכדי להרגיעה), אלא את הילד הבלונדיני הקטן והחמוד שלה (לפחות אז). קייט היא אמא טובה שעשתה טעות מרה ולצד הרפתקאותיו של קווין השובב, היא מנסה לתפור טיסות משונות בחזרה הביתה בכדי להגיע כמה שיותר מהר. היא אפילו מוכנה לתפוס טרמפ עם להקת פולקה נודדדת בהנהגתו של ג'ון קנדי ז"ל (שהיה, אגב, חבר טוב של קת'רין אוהרה). את הצרחות השקטות והעצבניות, (שהפכו לסמל המסחרי שלה) מקבלים בעיקר עובדי חברות התעופה.

שון ברומדר (קולין הנקס) מאבד את חברו הטוב בתאונת גלישה ומוצא ספר שמשנה את חייו בים. עקב כך, שון מחליט ללמוד בסטנפורד ולהיות סופר, והיות והוא תלמיד מצוין, זו לא צריכה להיות בעיה. אולם טעות משרדית טפשית (בניצוחה של לילי טומלין) משיגה לו סירוב מהקולג' ועתה מה שנותר הוא להזמין את אנשי סטנפורד לפגישה בביתו. לצערו הוא גר עם אחיו, לאנס (ג'ק בלאק, בגלגלון המרשים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי), שמרבה לקחת סמי הזייה כשלגופו תחתונים בלבד, עם אימו סינדי (או'הרה) שקשה מאוד למצוא אותה בלי כוס שרדונה ביד. סינדי מביאה איתה לחבילה הזאת גם את בעלה העשיר והחצי-צמח, בוב (ג'ורג' מרדוק), איתו נאלצה (על פי ווידויה) לשכב (פעמיים!!) בשביל שלילדים שלה יהיה טוב בחיים. סינדי היא כאמור על גבול האלכוהוליסטית ואו'הרה מצליחה להוציא את המיטב מהתפקיד. פיוס בלתי צפוי עם בעלה לשעבר באד (ג'ון לית'גאו), אביו של שון, מוליד את הסצנה הרומנטית הכי מוזרה ששני השחקנים האלו השתתפו בה.

חבורה מוזרה של אוהבי כלבים נפגשת בתערוכת מייפלאואר היוקרתית למאולפים על ארבע. ביניהם נוכל למצוא את הרלן פפר (כריסטופר גסט), דרומי חביב חובב אגוזים בעל כלב ציד, המילטון (מייקל היצ'קוק) ומג (פרקר פוסי) סוואן, זוג יאפים עצבניים עד שגעון שכלבתם נאלצת לשאת בתוצאותיו, סטפן וונדרהוף (מייקל מקיאן) וסקוט דונולן (ג'ון מייקל היגינס), זוג הומואים ניו יורקרים בעלי שי-צו וגרי (יוג'ין לוי) וקוקי (או'הרה) פלק, זוג כפריים מהמעמד הבינוני-נמוך (בעלי נורוויץ' טרייר). למורת רוחו של גרי, השניים עוצרים בדרך לתערוכה אצל מקס ברמן (לארי מילר), מנהל מו"מ משטרתי שהיה לו פעם קטע עם קוקי. למעשה, מאותו רגע אנחנו מתוודעים (יחד עם בעלה המופתע) לעבר מיני צבעוני ופרוע שמתרענן בזיכרונה של קוקי על ידי קבוצה הולכת וגדלה של גברים איתם בילתה. מצעד הגברים האלו נמשך עד סוף הסרט ומגיע אפילו לאחד מפרשני התערוכה (פרד ווילארד) עם המשפט: "הבחורה הזאת נראית לי מוכרת".