ברוכים השבים למדינת הדלוקים

מבחינה מוסרית הביקור של חואן אטקינס באומן 17 הוא פסול מאין כמותו. בתקופה בה ישראל ממשיכה ביתר שאת את מסורת הפשעים כנגד האנושות שלה בשטחים הכבושים (ואין שום סימן קלוש שהיא עומדת להפסיק להתעלל באוכלוסיה האזרחית), אנשים מתחום האמנות צריכים להדיר את רגליהם מישראל כל עוד המצב הבלתי נסבל הזה נמשך. הציפיה ההגיונית היא שאנשים שעוסקים ביצירה ואמנות (במקרה הזה מוזיקה) אמורים להיות יותר רגישים לזכויות אדם בסיסיות בשל הקירבה הלפחות תיאורטית שלהם לעניינים שבנפש.

אצל חואן אטקינס המצב הוא אפילו יותר ברור – כאפרו אמריקאי הוא בוודאי יודע מה זה לאכול חרא בתור מיעוט. עובדה היא שהיום לא תמצאו אפילו די.ג'יי אחד ממוצא אפרו אמריקאי שיסכים להגיע לישראל. איפה קרל קרייג? סטייסי פולן? דריק מיי? כולם סרבני מצפון. או סתם פחדנים. אבל זה לא משנה את העובדה שמי שמגיע עכשיו לישראל למטרות תרבותיות הוא משת"פ של אריק שרון והמדיניות הקיצונית שלו. ואתם יכולים למסור את זה לטיאסטו, יהודי טוב שכמותו, ולכל הדי.ג'ייז הבריטיים שמגיעים לכאן בכיף כאילו לא קרה כלום.

אבל מה אכפת לנו? אנחנו בסך הכל רוצים לעשות חיים. ובהזדמנות הזאת אני באמת רוצה להודות לאנשי האומן 17 , שאם הם כבר מביאים לכאן מניאק חסר מצפון אנושי, אז זה לפחות חואן אטקינס, אחד היוצרים החשובים והחדשניים ביותר במוזיקה האלקטרונית של עשרים השנים האחרונות.

נמאס כבר לכתוב את זה, אבל אטקינס הוא האיש שאחראי לפרצופו של הטכנו הדטרויטי, הוא החלוץ שביחד עם קווין סאונדרסון ודריק מיי ברא את הצלילים הראשונים של הז'אנר, יוצר מבריק שתמיד התבלט מעל כולם ביכולות המוזיקליות שלו, אינטלקטואל ג'אזיסטי ואיש יקר.

האוריינטאציה של אטקינס תמיד היתה בכיוון היצירתי. הבנאדם, שלא כמו דריק מיי, הוא לא די.ג'יי. זה לא הפריע לו להוציא ב-98' את “Wax Trax! Mastermix, Vol. 1”, די.ג'יי סט מעולה ומגוון שהכיל קטעים של בלייז, די.ג'יי אסולט, מאוריציו, רוב הוד וחואן עצמו. השנה יצא לאטקינס עוד די.ג'יי סט, שהוא חלק מסדרת “Legends”, ושדווקא לא היה מוצלח כל כך בגלל בחירת קטעים פרובלמטית (די.ג'יי סניק בקטע חלש, רוי דה סילבה ואייסולי).

כל זה לא אמור להפריע לו לתת ביום חמישי באומן את הסט של החיים. מצד שני, אחרי שכבר נכחנו בסט הטרייבל-נפל של קווין סאונדרסון בתמר'ז, אולי כדאי שהדור המייסד יפנה את מקומו לאנשים עם מעט יותר ביצים (לראייה: סטים מד-הי-מים של רוי דייויס ג'וניור, סטייסי פולן וקרל קרייג הצעירים). מצד שלישי, דווקא בימים כאלה, עדיף להיות אופטימי. יהיה פגז.