צ'יזי

ראשית, לכרזת הסרט. שני עניינים: א. קווין ספייסי חובש בכרזה משקפי שמש אדומים משל היה קלאבר ממוצע במחווה של מצב רוח טוב. סתם מתוך שעמום תרתי במהלך כל אורכו של הסרט אחרי אותם משקפיים אדומים - אפילו שקלתי להתפשר על משקפיים שחורים עם השתקפות אדומה – ולא מצאתי. ב. ציטוט הביקורת שמודבק אחר כבוד בכרזה הוא "החומר ממנו עשויים אוסקרים" ("סקרין אינטרנשיונל"). המשכתי באותו קו ותרתי גם אחר אותו החומר שממנו עשויים אוסקרים במשך כל 120 הדקות. הפעם קשה לומר שמישהו נתפס בשקר. נדמה לי שהבחנתי בהימצאותו של אותו חומר מסתורי, מה שהביא אותי למסקנה אחת וסופית: אם זה מריח כמו צ'יטוס, טעים כמו גבינה, ובעל קונוטציות כלליות שמזכירות את אקזמת כף הרגל – זה כנראה צ'יזי.

את "קיי-פקס" ביים איאן סופטלי, שהתקדם בשנים האחרונות מ"מרדף ממוחשב" עם אנג'לינה ג'ולי ל"כנפי היונה", ארבעה מועמדויות לאוסקר. בקיצור, במאי בנסיגה. "קיי-פקס" אמור לתעתע בכם מראשיתו ועד סופו. הוא נשמע כמו מדע בדיוני, אבל הוא הרבה יותר דרמת מתח פסיכולוגית. הסיפור הוא שקווין ספייסי הוא אדם הטוען שהגיע מכוכב אחר, מה שכמובן גורם לו להישלח למוסד לחולי נפש, שם יפגוש את ג'ף ברידג'ס, הפסיכיאטר שראה כבר הכל. ג'ף מבטל תחילה את קווין משל היה אותו קלאבר מן הפסקה הראשונה שחזר מכוונן אחרת מהודו, ואולם בהמשך, בעקבות שתילות תסריטאיות מתוחכמות אין קץ, מתחיל הד"ר המכובד לפקפק בשכל הישר ובכל מה שלימדו אותו. האם ייתכן שספייסי חיזר?

כמובן שבדרך לפיצוח השאלה הזאת ילמד ברידג'ס המון על עצמו. מן הסתם הוא לא מקדיש מספיק זמן למשפחתו האוהבת, ולוקח את חוליו והטיפול בהם בצורה אוטומטית מדי. העניין הוא שבינתיים ספייסי מעורר שינויי תפיסה גם בסביבה הקרובה אליו, משמע חולי הנפש במחלקה. עכשיו, אם חשבתם שהעניין הזה של בתי משוגעים כבר מיצה את עצמו בזמן האחרון, אתם טועים בהחלט, כי ל"קיי-פקס" יש כמה סצינות משוגעים מרגשות באמת (שגם מלמדות עלינו עצמנו). עזבו אתכם מ"12 קופים" או "נערה בהפרעה", איאן סופטלי הולך ללמד אתכם איך משתמשים בכלי הנוח הזה של משוגעים מרוכזים בכדי לייצר סצינות אבסורד שנוגעות בלב.

ועוד נקודה אחת על המשפחתיות. אתה רואה את הפסיכיאטר חוזר הביתה מאוחר, חושב רק על הקייס, עובד לאורך הלילה, ואתה יודע שהולכים ללמד אותך משהו על ערכי משפחה. והנה מקום שצריך לתת בו קרדיט למוסכמות של הוליווד. זו שמה תמיד את אלמנט המשפחה בצמרת הסולם המוסרי, ובד בבד מצלמת תמיד את אותה הפמילייה (הילדים, האשה) בצורה המגכיחה ביותר.

מדברים על הקאסט המצוין של הסרט הזה. אכן, ספייסי וברידג'ס שניהם באים מקליבר גבוה במיוחד. ובכל זאת, ברידג'ס הוא שחקן שיותר מעניין אותי. יש בו משהו שלא נותן למשחק שלו לנסוק לגבהים שמימיים אלא משאיר אותו נטוע בקרקע, ממש כמו פואד. אני מעריך את ברידג'ס, גם בגלל שהוא לעולם לא יהיה קווין ספייסי. ואם כבר מדברים אנו על זוגות לסרט, ברידג'ס תמיד היה חזק בקטע של הכימיה עם השחקן השני שעומד מולו. אפשר לראות את זה טוב מאוד ב"קיי-פקס", ואולם מי שרוצה לראות את זה פועל יותר טוב, שיעיף מבט בשיתוף הפעולה שלו עם טים רובינס ב"סכנה ברחוב ארלינגטון" של מארק פלינגטון. כשיצאתי מ"קיי-פקס" נזכרתי במותחן הזה, המדהים בעוצמותיו, וזה עשה לי להרגיש קצת יותר טוב.