סאן-דרעק

תזות שלמות כבר נחתמו על הקונספט הקולנועי "מבוסס על מקרה אמיתי". יש הגורסים שמדובר בכלי שיווקי גרידא, יש המסבירים כי מדובר בכלי נראטיבי לגיטימי עם איכות דוקומנטרית, ויש שמרגישים כי זו חובה אינפורמטיבית בסיסית של התסריטאי ששאב את הסיפור ממקרה שכבר קרה. עבורי, סרטים המבוססים על סיפור אמיתי ומכריזים על כך, נוטים לייצר בעייתיות עקבית, שעיקרה חוסר יכולת להפיח חיים בסיפור - האמיתי - בעולם הסרט. כי כשבמאים - בעיקר בתחילת דרכם - ניגשים לביים פרויקט שסוף-סוף אינו מצוץ מן האצבע, הם נוטים לחסוך במאמצים לביסוס מציאותי, ומייצרים סרט שהדבר היחיד המעיד על אמינותו הוא כתובית מפוקפקת.

אבל חסל סדר אקספוזיציות. "המאמין", סיפור אמיתי שמוסיף להופיע מדי פעם בגירסאות שונות בכתבות מוסף, עוסק בנער יהודי ההופך למנהיג חבורת ניאו נאצים פרועה. לסרט כזה, מבחינתי, יש שלוש מטרות עיקריות: הראשונה, לספק את הפן הנראטיבי של הסיפור, ובכללו מסע של נער מהיהדות אל הגזענות ובחזרה, בסוג של עקומת פעמון. השנייה היא בדיקה של הסיבות והרקע הפסיכולוגי שהובילו תלמיד ישיבה מצטיין לחיק השנאה העצמית, והשלישית, הקשה ביותר, היא הניסיון לבחון את היהדות והנאציזם לא כגופים נפרדים, אלא - אולי - כשני צדדים של אותו מיקרוקוסמוס.

לצער כולנו, ולמרות שהוא ממש משתדל להתעטף בטלית הפסיכולוגית, "המאמין" אינו מספק לנו דבר נוסף פרט לסיפור הצהוב הבסיסי. את הרובד השני והשלישי לא תמצאו כאן, מלבד ניסיון קלוש להסביר את השנאה ליהדות שצומחת אצל תלמיד ישיבה בכמה פלאשבקים המתעדים כאסח עם הרב. אפילו "אמריקה X" האיום, שהיה סוג של פרסומת קולגייט של סרטים העוסקים בניאו-נאציזם, אחיד יותר ומצליח יותר בהעברת סיפור מציאותי לאקרנים.

שווה לראות את "המאמין" רק כדי להבין מה עובר על סאנדנס, פעם פסטיבל הסרטים האלטרנטיבי החשוב של אמריקה והיום פסטיבל שמנמן ומרוצה מעצמו שהעניק השנה לסרט הזה את הפרס הראשון.