הכול התחיל בשיחת טלפון, לפני שלוש שנים בערך. על הקו היתה ליהי, המנהלת האישית של שלמה, ששאלה אותי, בלי הרבה הקדמות, אם אני מעוניין להצטרף ללהקה. אחרי שבועיים, שבהם למדתי 40! שירים (רשימה חלקית, הובהר לי מיד, כמובן), "קפצתי למים" ועמדתי על הבמה בפעם הראשונה בגן הפעמון ביפו.
כילד שהלך לחנות התקליטים ורכש את "חום יולי אוגוסט" ו"כרטיס ללונה פארק", לעמוד עם האיש הגדול הזה על אותה במה ולהיות חלק מהלהקה שלו היו עבורי סגירת מעגל מאוד משמעותית. מאז ומעולם סיקרנו אותי המיתוסים, גניזות האלבומים, הסיפורים שרצו בין המוסיקאים באולפנים ובחדרי החזרות ומאוד רציתי לחוות את החוויה על בשרי.
בחזרות למופע "שפויים" התחלתי להבין ששלמה הוא הרבה יותר מסינגר-סונגרייטר. הבנתי שכדאי לי לפקוח את העיניים, את הראש ובעיקר את הלב ופשוט ללמוד ולהשכיל מהאיש שמאז שנת 79' אוזלים הכרטיסים למופעים שלו הרבה זמן מראש.
שלמה יודע שהצלחה היא לא דבר מובן מאליו וכל הסובבים אותו, החל מאנשי ההגברה והתאורה דרך אמרגניו ועד הלהקה, נרתמים לכך. אותי זה הקסים. לראות איך איש אחד מצליח לרכז כל כך הרבה אנרגיה, הרבה מעבר למה שהכרתי עד אז, ועוד בלי לנתח את ההופעות שלו בקיסריה שהפכו מזמן לתופעה כמעט על טבעית: שלוש שעות על הבמה, ועוד כמה שעות בסביבותיה, מגיע לבאלאנס, מוודא שהכול בסדר. אפילו לילה קודם, כשכולנו שקועים בשינה עמוקה, הוא מגיע באישון לילה כדי לעקוב אחר ההקמות וכיווני התאורה...
על הבמה נמצאת להקה ששלמה אסף ובחר בקפידה במרוצת השנים. כולם ברמה הגבוהה ביותר, לא רק מוזיקלית, אלא גם מבחינה אנושית מהאיכותיים והמקסימים שבאנשים שיצא לי להיתקל בהם במהלך הקריירה שלי. מה שאולי מסביר את העובדה שכמעט כולם נמצאים מעל 12 שנה עם שלמה על אותה במה, תקופה ללא ספק חריגה עד כמה שמדובר בלהקות בישראל. שכן, קיים חיבור רגשי עמוק בין הלהקה לשלמה וזה ההסבר היחיד שמצאתי לסוד אריכות הימים.
וההופעות, כן ההופעות... הקהל בהיסטריה, מכיר בעל פה כל מילה בכל אחד ממאות השירים המתפרשים על פני 40 שנות יצירה. מזאטוטים בני 4 ועד קשישים בני 80 כולם כאחד משולהבים בצורה יוצאת דופן. שלמה הוא שלוחה בפני עצמה בתעשיית המוזיקה הישראלית ואם נעשה הקבלה לעולם הכדורסל, יש את שלמה ויש את כל שאר הקבוצות...
בקיץ האחרון הוא סגר 25 שנה בקיסריה. כמו יין טוב, זה הולך ומשתבח עם השנים. שלמה נתן לי לשיר שיר שלו ("טלפני טלפני") בהופעה. לאורך השנים, אמנים שליוו אותו פתחו בקריירות מצליחות כסולנים. הוא תמיד מתעניין בעיסוקיי כאמן ואף נתן לי כמה טיפים לאלבום הבא שלי, משירי שמוליק צ'יזיק. אכפת לו ממני .
אבל מה שמאפיין את שלמה יותר מכל זה האופן שבו הוא מקדש את המילה הכתובה. השירים שלו הקדימו את זמנם. שורות שהעלו גיחוך בזמנו הן היום אבן דרך בכתיבה העברית: "גבר הולך לאיבוד", "יש לנו ארץ, למה עוד אחת?", "עכשיו יש את הזמן במזרחית", ועוד.
במהלך השנתיים האחרונות גיליתי, שהדבר היחיד שיכול "לתקוע" את שלמה באולפן זה שורה שעדיין לא "יושבת" לו טוב או כל דבר אחר שקשור במילים. בכל פעם שנכנסנו להקליט באולפן, השירים עברו רענון, בתים ופזמונים השתנו. החיפוש הוא הדלק שמזיז אותו, גם אחרי ארבעים שנה. גדול!
לפני זמן מה שוחחתי עם אשתי ואמרתי לה "שלמה ארצי, זה השם הכי ישראלי שיש לא?". אני לא זוכר מה היא ענתה לי אבל מה שבטוח זה ששלמה מייצג עבורי את ארץ ישראל הטובה והיפה, מלח הארץ, כישרון עצום, כותב ומלחין וזמר, מבצע ענק ואדם מיוחד ונדיר. יש לנו רק אחד כזה.
אני יכול לכתוב על שלמה מגילות שלמות, אבל אסיים כאן.
מזל טוב, שלמה! הרבה בריאות ואושר.
אוהב,
פיטר