גם שלום גד לא מרוצה מקצב ההופעות שלו. חבר פונץ' לשעבר, שחוזר הערב (חמישי) להופעות עם להקתו הוותיקה, היהלומים, יודע שהגיע הזמן להעלות הילוך. "אני לא גאה בזה שאני לא מופיע הרבה", הוא מודה בראיון לוואלה! תרבות, "אבל אני גם לא שמח שאני לא מוציא תקליטים בקצב שאני רוצה. אבל ככה אני מסוגל, זה הקצב שלי וצריך להשלים עם זה. אני לא אוהב שעושים כי חושבים שצריך לעשות או כי מישהו אמר".
אז עכשיו הוא חוזר, לקצב קצת יותר סדיר של הופעות, שהראשונה שבהן היא, כאמור, הערב, באוזןבר בתל אביב. "הלהקה שלי השילה את החלודה מעליה והיא נמצאת במצב טוב יותר מאי פעם", הוא אומר, "וזה נפלא כי כל גבר צריך להקת רוק טובה מאחוריו".
לדברי גד, חלק גדול מההופעה מורכב משירי האלבום החדש שהוא עובד עליו - "קוץ ברוח" שמו - שעתיד לצאת באביב. "האלבום הבא הוא קצת הנגטיב של 'אהבה'. 'אהבה' היה האלבום שהלכתי בו הכי רחוק עם הנושא של להגיד משהו אחד כדי להגיד משהו אחר. ב'קוץ ברוח' אני מנסה להיות עם פחות דאווינים, פחות להיות מבריק מבחינה יצירתית. אם האלבום הקודם היה תקליט של פיח אז האלבום הזה הוא יותר תקליט של חול", הוא מסביר בשלום גדיות טיפוסית, שעברה גם לאחיו, אביב גדג'.
אתה יודע, אתה ואחיך מדברים באותה שפה.
"אנחנו מדברים ממשפטים קצרים כדי לא להגיד את זה בשלוש שעות", אומר גד בחיוך.
שמעת אותו מבצע את "סוף המדבר" שלך?
"שמעתי על זה, לא את זה, אבל אני מסוגל לדמיין. אני גם רציתי ללמוד שיר שלו, אבל הם יותר מדי קשים".
אתה מרגיש במשפחתיות הזו שקושרת בין פונץ', אלג'יר, יוסי בבליקי, אתה, אביב, גבריאל בלחסן?
"תראה, אני לא איש משפחה, אני מתחיל להתכווץ מכאלו סיטואציות. אני כן מכבד את הקבוצתיות, אבל בארץ הקבוצתיות היא הרבה פעמים סוג של משהו שיוצר הרבה יותר רע מטוב. משתמשים בו כדי לא לעבוד או לא להתפתח. כל התרבות הישראלית מבוססת על זה שאם אתה ביחד מותר לך לטעות. צריך תת לדברים להיות כמו שהם, לא לגרור אותם אליך. אני חושב שאם אביב לא היה גדל על פונץ' או אם הוא לא היה אחי, הוא עדיין היה מגיע רחוק ואולי אפילו יותר רחוק".
איך זה?
"כי הוא היה מוצא את הדרך. אביב גאון מלידה, אף אחד לא הפך אותו לגאון".
אז שיתוף הפעולה הבימתי, משאת נפשם של מעריצים רבים, לא יקרה בקרוב.
"לא בקרוב. זה לא ממש נחוץ כרגע. זה תמיד נמצא ברקע אבל זה בעיקר פנטזיות".