עוד בוואלה!
כבר כמה שבועות שאני מנסה לתזמן את הפודקאסט הזה עם מזג האוויר, אבל איכשהו יוצא שכמעט כל סוף שבוע לאחרונה יוצא שמשי למדי. אך סיכומי השנה שיבואו בדצמבר כבר מעבר לפינה, ובינתיים אנחנו עם סנונית ראשונה ורגועה שנולדה כשהתחלתי לסקור בראשי את השנה החולפת. להלן מבחר של כמה זרמים שהיוו את עיקר הפסקול הביתי שלי ב-2009, כשחיפשתי מרגוע או עניין מעבר לספקטרום היותר תקשורתי או קצבי שמעסיק אותי כדי ג'יי.
Jonathan Jeremiah Happiness (Quiet Village remix) // Universal // 0:00
Mocky Birds of a Feather // Crammed // 6:00
Tokimonsta Sweet Day // Brainfeeder // 10:15
Little Dragon A New // Peacefrog // 13:45
Fever Ray Keep the Streets Empty // Rabid // 16:30
Matias Aguayo Ay Ay Ay // Kompakt // 21:00
Bibio Lovers Carvings (Leatherette remix) // Warp // 25:20
Suzi Analogue Why Like This // Dopeness Galore // 27:40
Wajeed Tetris // Scion // 29:40
Ras G & the African Space Program Spacewayz! // Ramp // 32:40
King Midas Sound Lost // Hyperdub // 34:10
Demdike Stare Haxan Dub // Modern Love // 37:00
School of Seven Bells Iamundernodisguise // Ghostly International // 40:10
Bombay Bicycle Club Magnet (Paul White remix) // Island // 43:00
Washed Out New Theory // Mexican Summer // 46:00
Bibio Bones & Skulls // Warp // 48:30
Mount Kimbie Maybes // Hotflush // 51:10
The XX Infinity // Young Turks // 54:40
Falty DL Tom@Ramp // Ramp // 59:30
Mordant Music Seeing Death thru Eric Gates // Mordant Music // 61:10
Salem Frost // Audraglint // 65:00
James Pants Thin Moon // Stones Throw // 67:50
כרגיל יש פה ערבוביה של ז'אנרים, כולל כמה שאני לא הכי בקיא בהם והיו מחוזות מוזיקליים חדשים עבורי. שילוב של פולק וסול קצת עקומים, אלקטרוניקה נוסח בורדס אוף קנדה (כנראה ההרכב הכי משפיע על הקאסט הספציפי הזה), אינדי-פופ אפלולי, דאב וביטים היפ-הופיים ערומים, כשאת מרבית החומרים כאן ניתן גם למצוא כאלבומים שלמים ורציפים. שני אלבומים שמלווים אותי משנה שעברה עמוק לתוך זאת, הם "Saint Dymphna" של Gang Gang Dance ו"Silent Movie" של Quiet Village, שנראים לי ראויים לציון בהקשר המוזיקלי הזה.
Mocky Saskamodie // Crammed
Bibio Ambivalence Avenue // Warp
Little Dragon Machine Dreams // Peacefrog
Fever Ray Fever Ray // Rabid
Falty DL Love is a Liability // Planet Mu
Paul White The Strange Dreams of Paul White // One Handed
אלו כנראה ששת האלבומים שהאזנתי להם הכי הרבה ב-2009, ובכל מקרה הם מייצגים נאמנה את המרחב המוזיקלי שמילא אותה (בנוסף ללא מעט ליקוויד ליקוויד ושוגי אוטיס). בין צליליו העדינים וכמעט לאונג'יים של מוקי, איפשהו בין "Multiply" של ג'יימי לידל ל"סולו פסנתר" של גונזאלס (שני חבריו הקרובים); למפגש הפולק-אלקטרוניקה-ביטים של ביביו (על משבצת Koushik של שנה שעברה); האינדי-פופ הייחודי של ליטל דראגון או פיבר ריי (להבדיל אלפי הבדלות, אם כי שניהם מהעיר גוטנבורג בשבדיה); עד לריחוף האבסטרקטי בין ביטים ושבריהם של פול וויט לתמהיל האישי של רייב, 2-סטפ, דאבסטפ ו-IDM של Falty DL.
אמנם גם היה לנו קצת סול חמים ואורגני, כבאלבומם השני של Fat Freddys Drop ואלבום הבכורה של מאייר הות'ורן, אך ריגשו אותי יותר דווקא השבילים החמקמקים שבין ביביו לסליי סטון ושוגי אוטיס (שהתבטאו בשירים נהדרים כמו "Jealous of Roses" ו"Lovers Carvings"), שאיכשהו חברו היטב לצדדיו האלקטרוניים וטיפוסיים יותר ללייבל ווארפ שבו הוא חתום (שחגיגות ה-20 שנה שלו העסיקו אותי גם כן לא מעט).
אני ממש לא מחדש וגם לא היחיד שעוטף אותם בסופרלטיבים, אך אלבומם של פיבר ריי היה זה שהכי טלטל ושאב אותי לעולמות שטרם הכרתי השנה. רגע ההארה שלי היה כשראיתי אותם מופיעים בסונאר ביוני, אז נכבשתי לגמרי על-ידי הניאו-גותיות הקודרת והמכשפת שלהם, שכאילו פיצתה על דרך האנטי-תזה על מיעוטה של מוזיקת נשמה חמימה ואורגאנית שלא מצאתי או התחברתי למספיק ממנה.
אחרונים, אך רבים שנחרשו אצלי השנה במערכת, היו מגוון סטים, אוספים ואלבומים (כמו אלו של פול וויט עם אחד ברשימה וחדש בלינק פה למטה), שמורכבים כמעט אך ורק מביטים של היפ-הופ אינסטרומנטלי ולא לגמרי קונבנציונאלי. מאז מותו של ג'יי דילה והאלבום "דונטס" שיצא בסמוך לו - אלבומי המחווה לדילה של מאדליב שבאו בעקבות זאת, וכל גל מפיקי ההיפ-הופ שמפליינג לוטוס והלאה - נוצר והתרחב מעין תת-ז'אנר חדש שכאילו מתמסר לקצב המסחרר שבו מתקדמת המוזיקה, ומסתפק בהצגתה כרעיונות גולמיים וגישה של תזזיתיות מתמדת.
עוד בוואלה!
Mordant Music SyMptoMs // Mordant Music
Demdike Stare Symbiosis // Modern Love
King Midas Sound Waiting for You // Hyperdub
Matias Aguayo Ay Ay Ay // Kompakt
הארבעה שכאן הם אלבומים חדשים שמעסיקים אותי כרגע, כולם מתוך מעמקי המרחב האפל שבין טכנו ודאבסטפ, ז'אנרים אלקטרונים שמקורם ברחבה ושכביכול עיקר עיסוקם בלהביט קדימה, אך הולכת ונהיית בולטת דווקא הנהייה הכמעט נוסטלגית-סנטימנטלית שבו, אל עברו ורוחותיו. מורדאנט מיוזיק, שהוציאו השנה את האוסף המרתק "Pickin Oer the Bones", מסיימים אותה עם האלבום "SyMptoMs", שחוקר הלאה את המושג הפילוסופי של "Hauntology", עם תוצאה שמערבבת בין אנדרוורלד ובוריאל. ההרכב המסתורי Demdike Stare מגיח מתוך לייבל הטכנו המרתק Modern Love עם פילוסופיה דומה, שמפליגה מדאב נוסח רידם & סאונד למחוזות אבסטרקטיים והלאה עד דרון של ממש.
מהלייבל הייפרדאב של קוד 9, בו חתום בוריאל, יוצא כעת האלבום של קינג מידאס סאונד (דה באג + המשורר רוג'ר רובינסון), גם הוא מתוך העולם שבין דאב-רגאיי ו-UK בס (פודקאסט השפעות שלהם תמצאו כאן למטה). אל נציג הטכנו הרשמי שבחבורה זו, מאטיאס אגואיו, כמעט ולא שמתי לב בכלל בשנותיו סביב העולם המינימליסטי של הלייבל קומפאקט. אך לידתו בתחילת השנה של הלייבל Comeme של אגואיו וחבריו, היה משב רוח רענן בעולם ההאוס/טכנו שלי. אלבומו החדש, "Ay Ay Ay", אף מפליג הלאה ומחבר עולמות כשל הרברט עם מקצבים ושמחת חיים לטיניים, שיוצרים מעין טכנו רדוף שכזה, רק שעל-ידי שורשים אחרים לגמרי.