לאלבום של מי מהפיינאליסטים של "אמריקן איידול 8" אתם צריכים להאזין?

האלבום החדש של קריס אלן – "קריס אלן" שמו – הוא אלבום רוק רך עם מקצבי שירה משתנים והפקה מסורתית – מסורתית כמו שרק מיליוני דולרים יכולים לקנות. אין בו דבר מהגרנדיוזיות של "For Your Entertainment" של אדם למברט. למברט ניהל באלבומו תחנת רכבת של יוצרים בכירים בפופ: ממקס מרטין, המפיק שהפך את ברטיני ספירס ורובי וויליאמס למי שהם, דרך מתיו בלאמי ממיוז ועד קארה דיוגרדי (בשביל הנפוטיזם).

ההבדלים בין שני האלבומים מתחדדים נוכח האופי הדומה שאלן ולמברט הפגינו עוד בתחילת הדרך. שניהם כותבים ישירים שהולכים על הקו הדק שבין דוגרי לקיטש. משניהם לא תוציאו הצהרות על המלחמה באפגניסטן. שניהם כותבים בעצמם חלק מהשירים אך לרוב הם שותפים או מבצעים בלבד. כך שבסופו של דבר, התחרות ביו שני האלבומים החדשים שהוציאו היא בעצם שחזור הגמר של "אמריקן איידול 8" – מי יצליח להביא את הקול השונה והמיוחד.

דרך ארוכה ומיוחדת עברו אלן ולמברט עד שהגיעו לרגע שבו שניהם מוציאים את אלבומיהם וזוכים לתהודה כמעט יחדיו. הדרך הזו נקראת "אמריקן איידול 8" ובמילים אחרות – "התוכנית הנצפית ביותר בארצות הברית", שבה הגיעו השניים לגמר מרתק בו גבר אלן על למברט. מה שקרה מאז מזכיר קצת את פרשיית הראל מויאל-הראל סקעת של "כוכב נולד 2", כלומר הסגן שהפך לכוכב גדול בהרבה מהבר כוכבא.

במסורת דיוויד קוק ודיוויד ארצ'ולטה מהעונה הקודמת, השניים הוציאו בהפרש של שבוע אלבומים שהם לא בדיוק בכורה (בוודאי עבור אלן, שנמצא בעסקי המוזיקה עוד לפני "איידול"), בתקציבים גדולים ובהפקה מתוקתקת, והציפייה לקרב ראש בראש במצעדי המכירות רק גאתה – עד שהגיעה ההופעה של אדם למברט בטקס פרסי ה-AMA (מעתה תיקרא "למברטגייט") והפכה את האלבום של אלן למודעת אבל בעמוד האחרון של עיתוני הספורט.

אלבומו של קריס אלן יצא ב-16 בנובמבר בבריטניה ולמחרת בארצות הברית. שבוע לפני כן, אמריקה און ליין אפשרה השמעה בסטרימינג של האלבום, בתקווה לעורר את ציפיית המאזינים. תוצאות המכירות של השבוע הראשון נחשבות לכישלון. האלבום נמכר בארצות הברית ב-80 אלף עותקים בלבד, מה שגרם לשבועון אינטרטיינמנט וויקלי לתהות האם ניתן להכריז על נפילה. בחברת התקליטים של אלן תירצו וטענו שקהל שמרני ומסורתי יחסית עובד לאט וכי השבוע הראשון הוא לא דוגמה לכלום. בהשוואה לעולם הכדורגל, המשמעות האמיתית כאן היא שהקבוצה החלה לחפש מאמן חדש.

מצבו של למברט טוב יותר וזה האנדרסטייטמנט של החודש. קמפיין תקשורתי אינטנסיבי בתוספת נשיקה הומוסקסואלית שמסעירה את העולם הם כנראה הדרך ל-225 אלף העותקים שמכר האלבום בשבוע הראשון ליציאתו. מה גם שאלמלא סוזן בויל וליידי גאגא, למברט היה לוקח את המקום הראשון במצעד האמריקאי באותה אלגנטיות שבה התעלה על השמרנות המכוערת של ארצות הברית בשבוע האחרון.

שני האלבומים יצאו בישראל בייבוא של חברת NMC יונייטד, ששיחקה אותה גם עם הריליס של סוזן בויל.

הו, כמה שהמבקרים חיכו להראות לקריס אלן שלא הגיע לו לזכות ב"איידול". "נמנום וחצי", כינה אותו הלוס אנג'לס טיימס עם כוכב וחצי וערימות של רוע, כשבתווך הוא מכנה את למברט "המתמודד הטוב ביותר של 'אמריקן איידול'" אי פעם. "לא מקורי", פירגן לו האינטרטיינמנט וויקלי שנתן לו B מינוס וקינח בכתבה העוסקת בנתוני המכירות המאכזבים. "מגניב וממוצע למדי, כמו אלן עצמו", הרשה לעצמו לעקוץ הרולינג סטון. בסך הכל, הציון הממוצע לאלבום באתר metacritic.com הוא 55. אאוץ'.

קשה לומר שלמברט פונק יותר, אבל בניגוד לאלן, המבקרים מאמינים בכישרונו ומאמינים כי אלו רק פרות הבוסר של עץ שידבר שנים רבות בעולם הפופ. "חבילת גלאם משכנעת", פסק המגזין ספין בביקורת שציונה הוא שלושה וחצי כוכבים. "חתיכת נשף פופ מרתק", כתב האינטרטיינמנט וויקלי שנתן את הציון B+. רק הניו יורק טיימס טען בביקורת ראש בראש שאלן הוציא אלבום טוב יותר ואילו למברט חייב ללמוד צניעות מהי.

מבקרי המוזיקה, מסתבר, שייכים לאסכולה של יצחק בן אהרון: העם בחר בקריס אלן? אז צריך להחליף את העם.

אין ספק שאדם למברט הוא אמן מרשים, בעל יכולות במה שלוקחות את קווין, מיוז וליידי גאגא ומוציאות אותן עם לוק EMO וסאונד חזק להפליא. בסופו של דבר, הוא אמן מעניין יותר מקריס אלן, שלא רק נראה כמו דיוויד קוק אלא שניהם גם עושים מוזיקה בינונית עם שירים בינוניים של אנשים שלולא הריאליטי, ספק אם היינו שמים לב שהם בינוניים.

ולמרות זאת, הצניעות של אלן חמודה בהרבה מהצעקנות של למברט, שנופל במבחן האגרסיביות ומוציא אלבום שקשה להאזין לו ברציפות ובוודאי שלא מספר פעמים. אם לא הקאבר המגוחך של אלן ל- "Heartless" של קנייה ווסט (כבר ב'איידול' זה לא עבד), אפשר היה להכריז על סוג של ניצחון חוזר, אבל ככה זה עם קנייה – תמיד הוא דופק הכל.