התאהבות בדמות מצוירת עלולה להיתפס כסטייה. אין מדובר בהתאהבות הרגילה בכוכבת טלוויזיונית סטנדרטית, כי זו מעבר לסתם עוד דמות בדיונית שהומצאה ועוצבה על ידי תסריטאי - הפעם היא אף דו מימדית ונטולת כל אחיזה במציאות. לשמחתנו, גברים הם שטחיים ומעולם לא נתנו לזוטות שכאלו לפגוע בתאוותם. כולנו זוכרים היטב את המשיכה המוזרה לג'סיקה ראביט הנפלאה, שהיוותה את ההוכחה הניצחת לכיצד משיכת מכחול מדויקת יכולה ליצור אישה עם נתונים מושלמים. לא רק שהקימורים אידיאליים, החזה יציב והתסרוקת מוקפדת, היתרון הברור הוא כמובן מימד הזמן שאינו משחק תפקיד, כיוון שהיא לעולם לא תזדקן, לא תשמין, ובטח שלא תסבול מיום רע.
גם העובדה ש"פלייבוי" בחר השנה להציג על שערו דווקא את מארג' סימפסון, שבאופן מפתיע קיבלה גם היא גוונים סקסיים תחת ההפקה המקצועית של המגזין, נתנה את הגושפנקה הרשמית למה שתמיד ידענו: לעתים דמויות מצוירות עדיפות בהרבה על הדבר האמיתי, ובאופן פרדוקסלי, לעתים אף נראות אמיתיות יותר מרוב הכוכבניות המלאכותיות של העת המודרנית.
אבל להגדיר את לויס גריפין כסתם עוד דמות מצוירת יעשה עוול לאחת הנשים הסקסיות על המסך. לא במקרה היא מצליחה להוציא את סטואי מדעתו, לא במקרה היא מאלצת את בריאן המתוסכל להתנחם בטיפה המרה, לא במקרה היא עדיין מלהיטה את פיטר אחרי כל השנים, ונדמה שאפילו קווגמאייר ייאות להיגמל מהרגליו המיניים הפרברטיים תמורת לילה אחד עם סמל המין האידיאלי של קוהוג. היא רכה ואימהית, אך עדיין שובבה; היא מסורה ונאמנה, אך רחוקה מלהיות תמימה; היא הרעיה האולטימטיבית ואשת משפחה מסורה, אך עדיין נותרה מלאת תשוקה ולהט. על אף שהיא מסתמנת כקול השפוי במשפחת גריפין, היא עדיין מצליחה לשדר את המיניות העצורה שבה, זכר לימיה כבת הצעירה במשפחת פיוטרשמידט האריסטוקרטית.
עבור רבים סוד המשיכה העיקרי ללויס טמון ביחסיה המורכבים עם פיטר, שנדמה שיכולים להוות מופת ודוגמה לכל רעיה. הלא כולן נאלצות להתמודד עם בעל אינפנטיל, שמתעקש לבדוק את הגבולות ואף מותח אותם שוב ושוב, אך לויס משתדלת שלא לכעוס, נשארת סבלנית ומכירה במגבלותיו של בעלה. מרגש לראות איך אחרי כל השנים היא עדיין משתפת פעולה עם חיזוריו של פיטר, כשבראשה עדיין מהדהדים הזיכרונות מפגישתם הראשונה, כשהיה נער מגבות בקאנטרי קלאב המשפחתי וסחף אותה בזכות פשטותו העממית.
גם אם היא מסתמנת כקול המוסרי במשפחה, לויס שלנו אינה שה תמים. הרמיזות המיניות בנוגע לאופיה מתבטאות לא רק בעובדה שהראש שלה מצויר כמו החלק העליון של האיבר המין הזכרי, אלא גם בעברה הסוער. היא השתובבה עם ביל קלינטון, שכבה עם חברי להקת קיס (מהתקופה אותה הגדירה כ-"Loose Lois"), וכשהצטרפה למג בחופשת האביב חשפה את שדיה מחלון המכונית כמו אחרונת "הנערות הפרועות". זכורה היטב גם הנשיקה הלוהטת של לויס עם חברתה הלסבית של מג במסיבת הפיג'מות של בתה, רק כדי להראות לה איך עושים זאת נכון (על אף שהצהירה כי "נשים הן יותר מדי טיזריות, לכן חזרתי לגברים"), ובסופו של דבר, עם התנהגות משוחררת שכזו, אין פלא שכמו רבים אחרים, גם היא נאלצת להביע את אכזבתה מהקרירות המינית של בתה.
התסכול של סטואי הוא בהחלט מובן. וידויה על כך שעישנה מריחואנה בזמן ההיריון איתו מסביר לא מעט על דמותו המעורערת ונותן רקע לתסכוליו של הזאטוט, אך במקביל מזכיר שמתחת לכל אמא מסתתרת אישה פרועה, בניגודיות הקלאסית שמהווה את סוד המשיכה בכל מילף. אומנם סטואי לעתים לוקח את הדברים בצורה קשה מדי, אך עם מורכבות נשית שכזו גם אנחנו מתקשים להחליט אם לחנוק אותה, לשכב איתה, או פשוט להתכרבל בזרועותיה.