שלום הילד

      כספר מתח, "ילד 44" הוא סיפור עם סוף מעצבן. כספר ששוזר בתוכו תחקיר מעמיק על החיים תחת שלטון טוטליטרי, יצירתו של טום רוב סמית מרתקת

      • ילד 44
      • טום רוב סמית
      רומי מיקולינסקי

      איך ניתן להסביר מעשי רצח בעולם בו לא מכירים בקיומם של פשעים? ההיגיון ההפוך עליו מושתת העולם המוסרי של ברית המועצות הסטליניסטית עובד גם כאן. כי שלא כמו בספרים אחרים שהתרתם מאכזבת, "ילד 44" של טום רוב סמית הוא מקרה מיוחד. אמנם רצוי היה לשלוח את סמית לכתוב מחדש את סוף הספר ולחשוב מחדש על המוטיבציה של דמויות הגיבורים שלו – של הרודף ושל הנרדף – אבל למרות זאת, הקריאה ב"ילד 44" מספקת חווית קריאה שעולה על הציפיות הראשוניות. ולמרות הבאסה שעלולה ליפול עליכם ב-100 העמודים האחרונים, "ילד 44" הוא ספר מומלץ.

      מעבר לתופעה שהספר הפך להיות - למיני-סקנדל שעורר כשנכלל ברשימת המועמדים לפרס הבוקר הבריטי ב- 2008 (המקטרגים זעמו על הכללת ספר מתח ברשימת הספרים הנבחרים); מעבר לכך שניתן להכריז על "ילד 44" כעל המחליף של סדרת ספרי בורן המצליחה מאת רוברט לאדלום (ולבשר שרידלי סקוט קנה את הזכויות להפקת הסרט); מעבר לכל ההייפ, הרעש והצלצולים - "ילד 44" הוא ספר מתח מצוין, סוחף וכתוב טוב. חרף סופו המעצבן. כי לאורך הקריאה בו, תמצאו עצמכם עסוקים במחשבות בלתי פוסקות על החיים תחת שלטון האימים של סטלין, על המשמעות של דמוקרטיה, חופש ושאר ערכים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.

      טוב לדעת (תוכן מקודם)

      צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

      על-ידי WE SURE חברה לביטוח
      לכתבה המלאה

      אחד בשביל כולם - וזהו

      "טובת הכלל לטובת הכלל לטובת הכלל" (84), כך לימדו את הסוכן לב דמידוב לחשוב. כסוכן מעוטר, הניחן בקור רוח אתלטיות ויופי מראה, הוא אומן להיות מכונת הרג משומנת, והפך לחוקר חסר פשרות וחסר מצפון בשירות המשרד לביטחון המדינה. בתחילת הספר אין דבר שלא היה מוכן לעשות בחפץ לב עבור מדינתו אותה הוא אוהב עד כדי "שהיה מנהל גולאגים בטונדרה הארקטית של קולימה אילו ביקשו ממנו" (33). למען השמירה על בטחון המדינה הוא מוכן להקריב את חייו ואת חייהם של אחרים בלי להניד עפעף, והוא עושה זאת על ידי הצדקת מעשיו באמונה שאם ילד נרצח בעולם בו אין רציחות זה משום שאותו ילד "עשה טעות ששילם עליה בחייו ושאף אחד לא צריך לסבול בגלל חוסר האחריות שלו" (35).

      "סוכן מוכרח לאמן את לבו להיות אכזרי" (106). נקודת המוצא של לב היא שהאכזריות היא ראויה ומוצדקת, האכזריות היא מעלה והיא הכרחית, היא "מפתח לשערי המדינה המושלמת" (106). עד כמה האכזריות היא אכזרית לומד לב בהדרגה כשהוא הופך לניצוד על ידי אותה מערכת שגידלה אותו, שיצרה אותו. לב אינו אדם מתוסבך או עמוק במיוחד, בתחילת הספר אנו פוגשים אותו כשהוא מכור לאמפטמינים שמחדדים אותו, אך גם מקהים עוד יותר את רגשותיו, ועוזרים לו להרדים את השאלות שאמורות לטלטל את המצפון שלו. הגדולה של "ילד 44" היא שאנחנו עוברים יחד עם הגיבור את תהליך ההתעוררות שלו. ופקיחת העיניים של לב דמידוב כרוכה בכניסה לעולם הפנימי של הגיבור, לתודעה הדי-מוגבלת שלו. לשבירה של אותו "רצף מלוטש של הצדקה עצמית" (84).

      "מי הכי אוהב אתכם? תשובה נכונה: סטאלין. את מי אתם הכי אוהבים? תשובה נכונה: ראו לעיל. (יש לתעד תשובות לא נכונות)". (109).

      דמידוב מפסיק להשתכנע בהגיון השבור שהניע אותו כל חייו רק אחרי שהוא הופך לקורבן של אותה מערכת משומנת. ההוראות המצוטטות בתחילת הפסקה תובעות ממורי בית ספר לשוחח על אהבתו של סטאלין לילדי ארצו ולהסגיר את מי שחורג מהציפיות. אשתו של לב, ראיסה היא יפהפייה קרירה העובדת כמורה בבית ספר ומתקשה להאמין באותה דבקות לאידיאולוגיה ונגעלת בדיוק מאותם דברים שהופכים את בעלה לאזרח למופת. ראיסה כואבת את הפיכת תלמידיה לילדים צייתנים המבינים שהתנהגות לא נאותה בכיתה עלולה לסכן את הורים וגם את עצמם. המתח בין לב וראיסה, ההכרה של שניהם שהיא חכמה ממנו, כמו גם הצורך של שניהם לסמוך אחד על השני הם מעמודי התווך של הספר. המסע שהם עורכים ברחבי ברית המועצות, העונשים שהם סופגים, המראות שהם רואים והניסיון להתחמק מידו הארוכה והאכזרית של השלטון חושפים בפנינו את קרביו של אותו עולם שמושתת על פחד, בו נעורים לא מבטיחים הגנה ושכבר בגיל 12 ניתן לירות בילד על פשעיו ועל פשעי אביו (110).

      לצד עלילת המתח המהודקת, ומרובת סצנות הפעולה, המרדף המותח אחר לב והטבעת הסוגרת עליו - כשהוא מנסה למצוא רוצח ילדים למרות הכחשת המערכת באפשרות קיומו של כזה – אנו נחשפים לעולם האימים, לעינויים ולפסיכולוגיה המניעה את הגיבורים. התחקיר העמוק והיסודי שערך סמית חושף בפנינו פנים רבות של החיים בשלטון דיקטטורי ולכן סופו הכושל של הספר והפתירה הסתמית של התעלומה הופכים למשניים. כוחו של "ילד 44" הוא בשחזור אווירת הטרור הסטליניסטית וביכולתו להזכיר לנו שה"אח הגדול" הוא לא רק תכנית טלוויזיה אלא תופעה מחרידה שהייתה בגדר מציאות למיליונים רבים של אנשים.

      טום רוב סמית, "ילד 44", תרגום: הדסה הנדלר // כתר ספרים

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully