המסע לארץ אוז, חלק ב'

כשהתקרבנו לטורונטו הצביע נהגנו אל שיפוד היי טק ענקי התקוע במרכז העיר וקרא לו "הח?זו?ק". ג'וני הפסנתרן נתן בו מבט של ייקה פוץ ושאל "מה זה חזוק?" מסתבר שבקרב נגנים קלאסיים מחיפה המילה "חזוק" אינה נפוצה בכלל.

כמו כל קבוצת ישראלים אחרי צבא, ברגע שנחתנו במלון התארגנו כיחידת סיור איכותית כדי למפות את טורונטו ולחלק לעצמנו משימות שופינג קרביות. לבשנו את מיטב המחממים ויצאנו לרחוב. אלוהים ישמור, קור כזה הוא פשוט שערוריה! אשכרה קפא לי הרטוב של העין. ועם זאת לא התייאשנו ומצאנו עצמנו כאלפיניסטים במשימה לסרוק את הצ'ינה טאון של טורונטו. אני חיפשתי איטריות, ג'וני חיפש זוויות צילום, גל חיפש מתנות למשפחה ונעם חיפש וויסקי.

כשראיתי את טורנטו האנגלית המאופקת מלמעלה לא האמנתי שיהיה לה כזה בית שחי פרוע ומחומצן, הצ'ינה טאון שלהם הוא פשוט עדלאידע. הכל נוצץ בסגנון קישוטי סוכה. אתה מפלס דרכך בין פירות מוזרים, ברווזים בדבש על אנקול, פיצ'פקעס מאבנים זולות וחנויות כישוף ריחניות. כולם שואבים נודלס ממרק חם ורק אני נרתע מלהכנס למסעדה שב??חלון הראווה שלה תלוי חזיר מהנחיר. הצ'ינה טאון נראית כאילו בכל רגע ניתן לפגוש בחנות נסתרת קשיש נבואי ארוך זקן שינסה למכור חיה חמודה ונדירה בשם "מאגוואי".

אני מחליט לקנות מרק איטריות מהסו?פ??ר הקרוב למלון ולחמם לי אותו בחדר כמו מסכן. כשאני חוזר עם המג'יק בטעם עוף אני רואה מולי את אויבו של כל ישראלי באמריקה – הפרקולטור החשמלי. מכשיר דוחה, מריח מקפה דלוח. אולי בכל זאת אצליח להשתמש במים רותחים ממנו כדי להקריץ מרק אטריות?

ברבריים שכמותם, הם לא יכלו להניח קומקום חשמלי במקום הזוועה הבלתי תרבותית הזאת? אני תולש את תא הפילטר, ממלא מים ומחכה שהם יטפטפו לתוך כד הזכוכית. עכשיו מגיע השלב שהפרקולטור נשמע כמו חשוד פלילי שמעשן נרגילה אצלי בחדר. המים מטפטפים, אני מוזג אותם לתוך הקלקר - לא מספיק חמים. האיטריות מסתכלות עלי במבט קשה.

"כוס אוחתום אל עמריקן!" אני אומר כשאני מנסה לשאוב אטריות בלתי מתמסרות בטעם קפה בעזרת מזלג מפלסטיק. "עד שהם לא ילמדו לשתות קפה כמו בני תרבות (שחור ערבי או מוקצף אירופאי) אין מצב שהם ישלטו באמת בעולם."

למחרת הלכתי לAGO מוזיאון אומנות שובב ומופלא עמוס נושאים חדשים וישנים, פוסט קולוניאליסטיים וקולוניאליסטיים, מאפריקה, ארצות השלג, אמריקה ואירופה. שתי תמונות משכו את עיני.
הראשונה: אדמונד מונטגיו מוריס (1871-1913), צייר נופים ופורטרטים יליד אונטריו, הוזמן על ידי ממשלת קנדה לצייר את מנהיגי השבטים הילידים של קנדה, זה ציור של מנהיג ששמו ציפור הלילה. אחח... פעם היו מנהיגים...

ציור נהדר ובו רגע קטן בלובי של ארמון. הציור הזה מקסים בעיני כי ציורים של ארמונות ודייריהם נוטים להיות מלאים נפיחות עצמית. בציור המאוד הולנדי והטיפה פפראצי רואים ילדה סנובית המתגאה בכלבה החמוד, המאולף לעמוד, היא נותנת מבט ב"צלם" (צייר) והיא לא מבחינה בכך שכמו שהיא אילפה את הכלב לעמוד כך אילף אותה הצייר לעמוד מולו. אל התמונה מציץ כאילו לגמרי במקרה ליצן הדומה להפליא ללואי דה פינס.

אני מסתכל על חיי כחידה, מדי פעם מצטרפים רמזים, הפעם היה כל המסע הזה בסימן שחור ולבן:

בטיסה הלוך ראיתי כאמור את קיסר וקליאופטרה (לבן ושחורה).
במרכז הקניות הענקי, חיפשתי קפה נורמלי ולפתע שמעתי מאחורי מדרגות נעות, מוזיקה אתיופית כמו בארץ, ירדתי למטה ופגשתי שתי קנדיות אתיופיות נמרצות שהכינו טוסטים, ביקשתי קפוצ'ינו. הן חייכו במבוכה ואז מילאו כוס בקפה פילטר, הוציאו משקה פרנץ' ונילה ממכונה אוטומטית ושפכו לתוך הפילטר, שחור ולבן, זאת היתה הגרסה הקנדית אתיופית לקפוצ'ינו. במוזיאון מצאתי עצמי שוב מביט בקליאופטרה והפעם בהדפס שחור לבן ענקי מתוצרת בית החרושת של אנדי וורהול.

אח"כ הופתעתי משני ציורי רנסנס של דויד ובת שבע, שבהם בת שבע היא פרגיה שמנמנה ולבנבנה, על פי דמיוני היא צריכה להיות, שזופית וחשופית כיאה לקוזינה הנוהגת לעשות ג'קוזי על הגג בשמש – שוב שחור ולבן. אח"כ טיילתי והדבר היחיד שהתחשמק לי לקנות היו זוג כפפות סרוגות שנראות כמו זברה בשחור ולבן.

מה פיתרון החידה? אני יודע אבל אשמור בלב.

אדם מדר הוא נגן מבריק שמנגן אצלנו על ים כלים. אחיו, גרשון גר בטורונטו. אדם לא היה איתנו במלון וגם לא בטיסות הוא התארח אצל גרשון ונעמה במשך כל השהות, במוצאי שבת הוזמנו אליהם לארוחה. איזו משפחה קסומה, חמסה, חמסה, חמסה, בן פורת יוסף עלי עין, כולם עם קסם אישי וטו?ב טבעי. היה נעים וטעים לתפארת עם ישראל, קציצות טוניסאיות ועוד... שתינו יין טוב, וויסקי משובח וקינחנו ביין קרח נפלא, יין הקרח (Ice Wine) מופק מענבים שקפאו בטבע ובכך התבשלו בקור והפכו מתוקים יותר, קשה להפיק יין קרח וזה סוג של יין יקר וקסום שמאפיין את גרמניה ואת קנדה.

"מזמורי נבוכים" מגיע לרגע האמת מול הקהל בטורונטו, במה שהתחיל בפחד ונגמר ב...טוב, תגלו בשבוע הבא.

05.12 - מתנ"ס עמישב בפתח תקווה

19.12 - מתנ"ס מזכרת בתיה

24.12 - מועדון רשימו, רחוב המנורה 8 בירושלים מול חניון ז'ראר בכר.