ששי קשת יוצא במופע חדש בעקבות אלבום התפילות שלו "פתח לנו שער", ויש לו מטרה: לתבוע את עלבונם של האשכנזים. "הרנסנס של הפיוטים, הזמירות והניגונים, הגיע גם אליי, אבל מכיוון שונה שלי זה נוסח אשכנז ואילו רוב הפיוטים היום הם בסגנון ספרד ומזרחה", הוא אומר לוואלה! תרבות. "יש לי איזשהו חוב וכבוד להורים שלי, שבאו להקים קיבוץ בישראל ולא שכחו להביא את אוצר תקליטי החזנות שלהם".
קצת לא משתלב עם המגמה השלטת היום.
"אני חושב שהיום יש משהו הפוך למה שהיה פעם. פעם, המזרחים תבעו כל הזמן את עלבונם בעניין הכפייה הדתית האשכנזית. עכשיו מסתמנת לה בשנים האחרונות איזו מין אפלייה מתקנת ואני מנסה לתבוע את עלבון האשכנזים. כשבאו הנה העולים החדשים, כמו שבאו המזרחים, הם התביישו שבאו ממלחמת העולם השנייה - הם דיברו ביידיש בשקט ובסתר לעומת המקומיים שרצו לבנות ישראלי חדש. אני מצטער שלא למדתי יידיש בילדות ואני שמח שיש בשנים האחרונות תחייה לתרבות היידית".
אני מבין שאתה לא מתחבר יותר מדי לגל המוזיקה המזרחית.
"הזמרים המזרחים הם נפלאים, אני לא תמיד אוהב את השירים שלהם, אבל היכולות שלהם לא מוטלות בספק. מצד שני, אני אומר 'אני אשכנזי', בלי להתבייש".
החיבור של קשת לתרבות היידית הביא לשיתוף פעולה שלו עם תיאטרון היידישפיל, שבמסגרתו יעלה המופע החדש החל מה-2 בינואר בבית ציוני אמריקה בתל אביב ומשם בכל הארץ. את ההופעה מביימת לא אחרת מאשתו, יונה אליאן-קשת.
"יש בזה מין המוזריות, שאתה צריך לשמוע ולקבל פקודות מהאישה", הוא אומר, "אבל אם כבר לקבל פקודות, אז לקבל פקודות מהבמאי שאתה הכי אוהב. אחרי שהבן שלי, אריאל, הפיק מוזיקלית את האלבום ואת המופע, אני כבר מתרגל. בסך הכל המילה האחרון שייכת להם".
באמת? זה לא קצת פוגע בך?
"ממש לא. לשמחתי, הבן שלי משך בתקליט לכיוון השירה הרגילה שלי ולא לכיוון הישן שאני משכתי אליו והוא צדק בגדול. ההורים צריכים להקשיב לילדים, כנראה".