נו, ההוא מהסימפסונים

אחרי כל כך הרבה פרקים, דמויות ומדבבים מתים, קצת קשה לנסות ולמצוא את ה"נו, ההם מהזה" האמיתיים מ"הסימפסונים". כמעט לכל דמות, משנית ככל שתהיה, היה מספיק זמן להתפתח לכדי מישהו מנומק שאישיותו מורכבת יותר מהרושם הראשוני אותו היה כל כך חשוב לכותבים להציג בבדיחה שלבטח התמשכה פחות משלוש שניות. אפילו אם נעזוב רגע את הסברה שאחרי כמעט 450 פרקים, כל אחד יקבל פרק. ובכל זאת, נסו להיזכר בד"ר מרווין מונרו (המוות הראשון בסימפסונים) בקליטוס ספאקלר הבור ואשתו/אחותו ברנדין, בוונדל המתולתל מהכיתה של בארט, בדוריס הטבחית/אחות, בדרדריק טאטום המתאגרף המייק טייסוני ובטקסני הרפובליקני העשיר. גם אחרי שעות על גבי שעות של פרטים על גבי פרטים, בתוך עשרים וקצת הדקות הצפופות ביותר בטלויזיה הקומית עד היום, תמיד יהיה עוד מישהו שחשבנו ששכחנו ובדיוק על ארבעה כאלו אנסה כעת להמליץ:

יש למאט גראונינג איזה עניין עם מסיבות. דווקא ב"פיוצ'ורמה" הסדרה ה"שנייה" שלו נוכל למצוא כמוטיב חוזר את השיר של גלוריה אסטפן "קונגה" בכל פעם שיש מסיבה. בסימפסונים הלכו צעד אחד קדימה והמציאו דמות שלמה, רק בכדי להודיע לקהל הצופים (ולדמויות שמובילות את הפרק) שפה, או עכשיו, חוגגים. דיסקו סטו חמוש באפרו, משקפי שמש, חליפת ריקודים נוצצת, נעלי פלטפורמה וחזות יהודית למראה. הוא נראה כאילו שנות השבעים נמצאות בעיצומן בכל רגע נתון והוא תמיד ימצא משהו שקשור לדיסקו להגיד על המצב. אחד מהציטוטים הכי זכורים של סטו הם דווקא בפרק על יוון העתיקה, מקום ותקופה שלכאורה מקשים על הכותבים להתייחס לז'אנר מוזיקלי כה מתקדם והם נאלצים להפוך את "דיסקו" ל"דיסקוס". כאשר הומרוס יוצא למסע ועוזב את מארג', רווק מוכר מנסה את מזלו במשפט:
"Discus Stu's Got Uzo For Two'zo!!"

שוב, מי שהתחיל כהומאז' לדמותו של פרופ' ג'וליוס קלפ בגילומו של ג'רי לואיס (הפרופסור המטורף 1963), מצא את מקומו בשלל פרקי ליל כל הקדושים ובכלל, בכל פעם שהעלילה הכתיבה המצאות כמו מכונת זמן, טלפורטר, בית על רגליים וסוכרייה כל כך חמוצה שהיא יכולה לשרוד רק בתוך אלקטרומגנט. היות ופרינק הוא מדען גאון, התואר חנון יכול גם לקחת אותו לאי-אילו פיתולי עלילה שעלולים להיות קשורים, נאמר, לליסה, כל זאת למרות שלמשבצת "החנונים" בסימפסונים יש כבר שלושה מועמדים ברורים יותר (מבלי שספרנו את הבחור מחנות הקומיקס). לצד ההמצאות הפחות טובות שלו, כיף ללגלג על פגם דיבורו (כאמור, כמחווה לג'רי לואיס) שגורם לו לגמור משפטים עם מילים משונות כמו "גלייבן". מעטים הפרקים שמתרכזים בו, אך הוא תמיד תוספת נחמדה.

האנק עזריה עושה גם את קולותיהם של: המפקח וויגם, מו סיזלק, האיש מחנות הקומיקס, לו השוטר, ד"ר ניק ריביירה, סנייק, דאפמן, קליטוס ואפו. הוא היה נשוי להלן האנט, שיחק יחד עם יארדלי סמית' (הקול של ליסה) בסדרה "בראש של הרמן", ובסרט "ואז הגיעה פולי" גילם את דמותו של קלוד, מדריך הצלילה, שם זכה לנאום את "נאום ההיפופוטם" המפורסם.

מי שהתחיל כהומאז' לשלי לווין, דמותו האלמותית של ג'ק למון מ"גלנגרי גלן רוס", גיל גנדרסון (שם שבוודאי נהגה כדי להזכיר לנו את שם הסרט) הוא סוכן מכירות אמריקאי קלאסי, כזה שמופיע לא פעם בסרטים של האחים כהן נניח, וכזה שיכול להתאים לכל עשור באמריקה משנות העשרים ועד סוף שנות השישים. אין לו עבודה קבועה והוא תמיד יופיע בהפתעה, כאשר הסיטואציה תדרוש זאת. גיל הוא דמות טרגית/קומית שלרוב נכשל בכל פרויקט שהוא משתתף בו. נוכל למצוא אותו סביב שולחנות הרולטה והבלאק-ג'ק בקזינו (מפסיד) או ממשכן פריטים שתהיה לו בעיה להסתדר בלעדיהם. קשה מאוד להרגיש מסכן ליד גיל. לא חשוב כמה גרוע מצבך, מצבו של גיל גרוע שבעתיים וגם הולכים להחרים לו את האוטו. למרות זאת, פעמים רבות הוא מלא תקווה בקשר לעתיד. לפי דעתי בעונות שעכשיו ישודרו ב"יס" יגיע אפילו פרק בו הוא הגיבור.

דן קסטלנטה עושה גם את קולותיהם של: אייב סימפסון, קראסטי, ווילי הגנן, ראש העיר קווימבי, בארני, האנס איש החפרפרת וכמובן, הומר סימפסון. ב"הפמליה" גילם מנהל בית ספר אליו ארי התחנן שיקבל את בנו וב"המרדף לאושר" הוא שלח את וויל סמית' לעשות סידורים עם האוטו שלו, מה שנגמר בסופו של דבר ברפורט.

החלל הגדול ביותר שהשאיר פיל הרטמן בסדרה לאחר מותו המזעזע עקב תאונת נישואין (או, ליתר דיוק, רצח והתאבדות), הוא כמובן טרוי מקלור, שחקן העבר, שלא יחזור. אבל אני תמיד אהבתי דווקא את העו"ד המושחת וחסר הנסיון ליונל האץ, מי שנשכר על ידי המשפחה פעמים רבות בעונות הראשונות של הסדרה, עד כדי כך שבאחד הפרקים מארג' אף מעלה את השאלה המוצדקת "למה אנחנו ממשיכים לשכור את שירותיו?". האץ הוא לא יוצלח מהחלל, לרוב מתלהב בגלוי מעבודתם של עורכי הדין שעובדים נגדו בבית המשפט, יש לו בעיית אלכוהול והוא לא מבין כלום בעבודה שלו. לעתים הוא מחלטר בתור סנדלר או איש נדל"ן. להאץ היו פנינים רבות (כאמור עד שמדבבו מת), כולן קשורות בצורה זו או אחרת לחוסר מוסר העבודה או המוסר הכללי שלו. הקצרה והמתומצתת ביניהן חייבת להיות: "גב' סימפסון אל תדאגי, ראיתי 'מטלוק' בבר שהייתי בו אתמול. לא היה סאונד, אבל נראה לי שקלטתי את הרוב". יהי זכרו ברוך.

לפיל הרטמן לא היו יותר מדי דמויות בסימפסונים, דבר שהקל על המשך הסדרה לאחר מותו והפך את מעט דמויותיו לקלאסיקות. הרטמן היה חבר קבוע בתכנית המערכונים הפופולרית "SNL" ובחגיגות העשרים וחמש לתכנית כאשר הצוות נפרד ממנו, אפשר לראות שהם עדיין לא ממש מאמינים שזה קרה.