כונן דיסק

"גרפיטי" הוא אלבומו השלישי של כריס בראון. כן, כריס בראון מריהאנה וכריס בראון. זהו אלבום שלישי בתוך ארבע שנים – הספק מצוין, בוודאי לאמן בן 20 שהפך לכוכב במהירות של אגרוף (דימוי בעייתי מס' 1) – ובו הולך בראון על נוסחת ה"אני רוצה לנסות דברים חדשים, אבל תכל'ס - תראו כמה אני נראה טוב".

בראון מתעקש באלבומו החדש על שיתופי פעולה, שלכאורה מקרבים אותו יותר להיפ הופ מאשר לאר אנ' בי והפופ, כמו בסינגל הראשון "אני אשנה לך את הצורה" (דימוי בעייתי מס' 2), עם סוויז ביטס וליל' וויין. כך, בנוסף לסינגל האמור, אפשר למצוא באלבום שיר עם The Game המצוין ובגרסת הדלוקס, שכוללת כמה רצועות בונוס, שיתוף פעולה עם הראפר הסופר מוערך לופה פיאסקו.

עם זאת, ברב האלבום נותר בראון ילד טוב אר אנ' בי, עם שירי זימה סטנדרטיים (כולל גניחות שנשמעות ממש כמו ריהאנה ב-"Take My Time") במקצבים די קבועים. באלבום ישנו סימפול אחד מעט הזוי ("Call On Me" של אריק פרידז ב-"Pass Out"), אבל לא הזוי כמו הרגע שבו מרביץ בראון (דימוי בעייתי מס' 3) את אחד ממפגני חוסר הטעם הגדולים של השנים האחרונות. שכן, בלי בושה הוא בחר לשבץ באלבום שיר על יחסיו עם ריהאנה, "Famous Girl", ובו נאמר: "הייתי צריך לדעת שתשברי לי את הלב.../מצטער שהרסתי לך את החלונות של המכונית/אולי בגדתי בך בהתחלה/טעיתי כשכתבתי את 'Disturbia'".

לכריס בראון היה הכל. שני אלבומים סופר מצליחים, פרפורמנס שהביא לו השוואות למייקל ג'קסון, כסף, פרסים ואת אחת הבחורות הסקסיות ביקום, מה גם שהוא לא בדיוק היה צריך לפרנס אותה. ואז, ערב ההופעה המשותפת בגראמי של 2009, בראון איבד את זה, היכה את ריהאנה ומאז טבוע במצח המיליונרי שלו אות קין. לכן, האלבום החדש הוא לא מבחן מכירות עבור בראון אלא קודם כל מבחן לגיטימציה שיבחן האם הנזק שגרמה לו תדמית מכה הנשים הוא בכלל הפיך. איך מתקנים תדמית כזו? מכיוון שמכוער כריס בראון כבר לא יהיה, הוא רק יכול להיות נחמד לנשים. ואז לעשות אותן.

אלבומו של בראון יצא רק שלשום (שלישי) בארצות הברית ויום לפני כן בכל העולם. הדבר נעשה במכוון אחרי צאת אלבומיהם של אדם למברט, קריס אלן, סוזן בויל, והמורה והרב אר קלי - כל מי שיכול לאיים על אפקט הקאמבק של בראון. קדמו לצאת האלבום הופעות תחת השם "Fan Appreciation Tour", שנועדו להודות למעריצים שעוד נשארו איתו, גם אחרי טיפול ה-10,000 שהעביר את חברתו. ואכן, ההופעות היו מלאות במעריצים מיוזעים שנראו די מרוצים מגזר הדין הקל שקיבל בראון בבית המשפט.

לאחר מכן הוציא בראון את "I Can Transform Ya" שזכה לקבלה סבירה במצעדים ביחס למצבו הציבורי (מספר תחנות בארה"ב החרימו אותו לאחר תקרית המכות), עם מקום 20 בטבלת הבילבורד הכללית ומקום 11 בטבלת ההיפ-הופ/אר אנ' בי, ונתונים די דומים במצעד הסינגלים הבריטי.

המהלך הבא היה סבב ראיונות חושפניים ומתנצלים, כתגובה לגופרית שריהאנה המטירה עליו בראיונות קידום האלבום שלה. שם, בראון לא חשש לומר "לא שלטתי בכעס שלי" (הפתעה!), כפי שאמר לטיימס הבריטי, או "ריהאנה יודעת שאני מצטער" (כמו שהיא ידעה שאתה כועס?), כפי שאמר בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית, "20/20". בכל הקשור לקמפיין, בראון וציוותו מאורגנים, מתוכננים ואפקטיביים כמעט כמו שבראון מצטיין בלוחמה בטרור הנשים.

מעלעול קל בעיתונים וגלישה מרפרפת באתרי האינטרנט, יגלה כריס בראון שלכל כאפה יש מוצאי כאפה והיא מצלצלת ורטובה מכעס. הניו יורק טיימס נוקט בסגנון הישיר ביותר וכותב "אם היינו חיים בואקום, זה היה אלבום מהנה למדי. הבעיה היא שלא תמיד אפשר להתעלם מהפיל שעומד בחדר".

לזכותו של הטיימס ייאמר, שהוא לא משתמש בתקרית ריהאנה כדי להתעלל בבראון ומתייחס לדברים כהווייתם, מה שקשה לומר על מבקרים אחרים: "השיקום של בראון אולי היה ניתן לבליעה, אם לא עמד קידום של אלבום מאחוריו", כותב השיקגו טריביון, שהעניק לבראון כוכב אחד מתוך ארבעה. "הסבר למה הוא שבר לה את הפרצוף? לא, זו פשוט מסיבת רחמים עצמיים", כתב אתר המגזין Slant ונתן כוכב וחצי.

ואילו הרולינג סטון סוגר את הסיפור עם ציטוט מהשיר “Lucky Me" שאומר "גם כשהעולם שלי קורס/אני תמיד מחייך": "ובכן", כותב העיתון,"סליחה פשוטה היתה הופכת את השיר הזה לטוב יותר ואולי גם את בראון לאדם טוב יותר", ומעניק 2.5 כוכבים מתוך חמישה.

כנראה שמלבד ישי לוי, קריירה במדורי הפלילים לא עושה טוב לאף זמר, גדול ככל שיהיה.

בניסיון כמעט אקרובטי להתנתק מהאלימות של בראון, המערכת מבקשת לכפור בהנחת היסוד: כריס בראון הוא לא אמן סקסי. המהלכים שלו שחוקים, הגרוב שלו משומש והרעיונות שלו לא מגרדים את גדולי הז'אנר. ה"התפתחות" שלו ב"גרפיטי" היא מקסימום מדרגת בן זונה אכזרי לדרגת בן בן זונה אכזרי עם חוצפה מהחלל ורחמים עצמיים שמזכירים פוליטיקאים שסרחו ולא מיליונר בן 20. כל מה שבראון היה צריך לעשות זה לחכות, להוציא אלבום עם הכותרת "אני טמבל" והכל היה בסדר. במקום זה, הוא סירב להכות על חטא (דימוי בעייתי אחרון להיום) והוציא אלבום שהוא גם גרוע וגם עוולה מוסרית.