שדולת אנשים

בהוליווד ההצלחה נמדדת על פי דבר אחד, ודבר אחד בלבד: כמה כסף הסרט האחרון שלך עשה. קחו את המקרה של ג'אד אפטאו לדוגמה. שני הסרטים הראשונים שביים – "בתול בן 40" ו"הדייט שתקע אותי" – חצו שניהם את קו מאה מיליון הדולר בהכנסות בארצות הברית. אם לא די בכך, במהלך השנים האחרונות אפטאו גם כתב ו/או הפיק שורה ארוכה של הצלחות קופתיות (ביניהן "סופרבאד", "אל תתעסק עם הזוהאן", "קח את זה כמו גבר", "פיינאפל אקספרס" ועוד). אם לא די בכך, תוך כדי שהוא עשה את כל הדברים המרשימים האלה, אפטאו גם טיפח חבורה לא קטנה של תסריטאים/שחקנים מוכשרים (סת' רוגן, מייקל סרה, ג'ונה היל, פול ראד, ג'ייסון סיגל ועוד), שהפכו ברובם לכוכבים עצומים בזכות עצמם. ובכל זאת, העובדה ששני הסרטים האחרונים שלו – "אנשים מצחיקים", שאותו כתב, הפיק וביים, ו"Year One", שאותו רק הפיק – לא המשיכו את שרשרת ההצלחות עת יצאו לאקרנים בקיץ האחרון, הפכה את אפטאו בין ליל לוואחד כישלון. לפחות עד שישכיל להצליח שוב.

אי לכך ובהתאם לזאת, לא צריך להתפלא מכך שהמפיצים המקומיים החליטו לגנוז את "אנשים מצחיקים", בו מככב אדם סנדלר (למרות שמאוד נדיר שסרטים בכיכובו של סנדלר נגנזים. אפילו "ליטל ניקי" הוצג מסחרית בארץ). וגם לא צריך להרים גבה על כך ש"Year One" – קומדיה תנ"כית שבה מככבים ג'ק בלאק ומייקל סרה - הוגלה לשתי הקרנות במסגרת "הפסטיבל היהודי" (שיתקיים בשבוע הבא בסינמטק ירושלים) בטרם יושלך למחסן.

במקרה של "אנשים מצחיקים" (שיצא לאחרונה בדי.וי.די), זה קצת חבל. כי למרות התדמית הלוזרית שדבקה בו, דווקא מדובר בסרט המצחיק ביותר שאפטאו כתב וביים עד היום. יש בו המון בעיות, והוא מאוד מבסוט מעצמו, והוא ממש, אבל ממש, יותר מדי ארוך, והמערכה האחרונה שלו קצת בלתי נסבלת, אבל הוא שווה את המאמץ, נראה לי. בעיקר כי הוא כל כך מצחיק.

במקרה של "Year One" זה קצת פחות חבל שלא תהיה לכם הזדמנות לבזבז עליו שלושים וחמישה שקלים. כי למרות שהארלוד ראמיס האגדי ("מהומה במועדון", "להתעורר אתמול בבוקר") ביים, ולמרות שמקלאבין ופול ראד נמצאים בין המשתתפים, הוא פשוט לא מאוד טוב, בלשון המעטה. אלא אם כן לראות את ג'ק בלאק אוכל חרא (תרתי משמע) נשמע לכם כמו מחזה משעשע. כי אם כן, באמת שצפויה לכם חגיגה.

בכל מקרה, אני מציע שנתרכז ב"אנשים מצחיקים".

סנדלר מגלם את ג'ורג' סימונס - קומיקאי הוליוודי מצליח שחייב את תהילתו לשורה ארוכה של קומדיות אידיוטיות שבהן גילם דמויות מטומטמות. במלים אחרות, הוא מגלם את עצמו. על ההתחלה של הסרט ג'ורג' שומע מהרופא שיש לו סרטן, וזהו ללא ספק אחד הקטעים הפחות מצחיקים בסרט.

כדי להפוך את העניינים לעצובים עוד יותר, תוך מספר דקות הצופה למד שלמרות שנראה שיש לג'ורג' הכל, למעשה אין לו כלום. טוב, זה לא לגמרי מדויק, כי יש לו מיליונים של דולרים והוא יכול לזיין כל אשה שהוא רוצה והוא גר באחוזה שחבל לכם על הזמן. אבל חוץ מהדברים הבסיסיים האלה, אין לו הרבה. לא אשה, לא משפחה, לא חברים.

במקביל, אנו פוגשים את סת' רוגן, שמגלם את איירה – קומיקאי בתחילת דרכו שגר עם שותפיו המשעשעים ומנסה להשתחל לביזנס. ערב אחד, במהלך הופעה במועדון סטנד-אפ, איירה מצליח להרשים את ג'ורג' המדוכא, והדבר מוביל לכך שג'ורג' לוקח אותו לעבוד אצלו בתור כותב בדיחות ועוזר אישי.

מפה לשם, השניים הופכים לחברים ומתמודדים בצוותא עם הסרטן. זה נשמע מושי-מושי, אני יודע, אבל זה לא. איירה זוכה לקבל הצצה לביג טיים, ג'ורג' זוכה להיזכר איך זה להיות צעיר, רעב ומתלהב, והכל טוב ויפה, ומאוד מאוד מצחיק, מעניין ונחמד, עד שבשלב מסוים, ולא בדיוק ברור למה, ג'ורג' מחליט שזה יהיה רעיון טוב ליצור קשר עם ההיי-סקול סוויטהארט שלו (מגלמת אותה לסלי מאן, אשתו של אפטאו במציאות).

כאן מתחילה תת-עלילה רומנטית שדי משתלטת על הסרט ומעיפה אותו מהמסילה, ונראה לי שלא כולם יהיו מרוצים מכך. אני, לפחות, לא הייתי מרוצה (למרות שאריק באנה, שצץ לקראת הסוף, עושה תפקיד קומי מצוין). ואני מכיר עוד כמה אנשים שדי התבאסו רצח. עם זאת, מן הראוי לציין שיצא לי לשמוע גם על מקרים הפוכים (במקרה או שלא במקרה, כל אלה שאהבו היו בנות).

"אנשים מצחיקים" רחוק מלהיות סרט מושלם. אבל אפטאו – שניסה לעשות כאן דרמה קומית-רומנטית בסגנון של המנטור שלו, ג'יימס ל. ברוקס ("תנאים של חיבה") – צריך לקבל נקודות על כך שהעז ללכת נגד הנוסחה ועל כך שניסה לעשות משהו מעט שונה. למרות שבתכלס הוא נכשל.

סנדלר מצוין בתור גרסה עצובה וחולת סרטן של עצמו, ואפילו סת' רוגן – שדי המאיס את עצמו עלי בזכות יותר מדי סרטים שעשה בשנתיים האחרונות - חמוד. כמו בכל סרטיו של אפטאו, גם כאן תמצאו דמויות משנה מוצלחות מאוד (מגלמים אותן ג'ונה היל, ג'ייסון שוורצמן, עזיז אנסרי ועוד), וגם כאן תמצאו תמהיל עצבני ועדכני שמורכב מהומור מתבגרים מאולתר, משלל רפרנסים תרבותיים, ומלא מעט משפטים שיידבקו לכם בראש ("Fuck Facebook in the face", למשל, או "Don’t make me fuck my way out of the corner", לדוגמה).

אני באמת לא יודע אם תצליחו להחזיק מעמד עד הסוף של "אנשים מצחיקים". זה לא פשוט. במיוחד בגרסת הבמאי. ובמיוחד בקטע שבו הכלב מתחיל ללקק חמאת בוטנים מהפרצוף של הבת היותר מדי חמודה של אפטאו (שמגלמת את הבת היותר מדי חמודה של ההיי-סקול סוויטהארט). אבל גם אם תחליטו ללחוץ "סטופ", אני יכול להבטיח לכם שהדרך להחלטה הזאת תהיה רצופה בלפחות כמה צחוקים בריאים. ואתם יודעים מה אומרים על הבריאות. זה העיקר.