וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הפעם הראשונה שלי

מאי פלטי

14.12.2009 / 12:36

מאי פלטי, הצופה הבוגרת היחידה בתולדות הפסטיגל שלא היתה מלווה בילד, התרשמה מההפקה הגרנדיוזית. מצד שני, היה העניין הקטן הזה עם הבולבול

מעולם לא לקחו אותי לפסטיגל. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בנטיות האליטיסטיות של הוריי, ייתכן ששניהם לא התחברו בכלל לכך שאני בת שבע ואוהבת טלוויזיה ואולי, בעצם, זה בגלל שהם פשוט רצו לחסוך מעצמם את החוויה הזו, ובמקום זאת לקחו אותי למחזות זמר איכותיים כמו צלילי המוזיקה בכיכובה של חני נחמיאס. גם זה רק אחרי שהייתי מתחננת על ברכיי ומבטיחה שאקרא ספרים ושירה ולא אתקלקל.

לכן, כשהגעתי לביתן 1 בגני התערוכה, הייתי בהלם קרב. בידי בייגלה ענק ועל פניי חולפים אלפי דוכנים מלאים בפאזלים, אפליקציות ופופקורן, המוני ילדים משוטטים עם הוריהם הלחוצים, כמויות ריר גדולות מהרגיל. עיניים קטנות ומבולבלות מחפשות את אגם רודברג ואת אגן החלציים שלה, אימהות באקסטזה לועסות לחמניות ורק אני, ילדה גדולה ומשונה משאר הילדים, עם חסכי פסטיגל, חושבת לעצמי שבוודאי אף אחד לא מבין מה אני עושה באירוע האפל הזה בלי ילד מנוזל בן 7 שלועס צמר גפן מתוק הישר מכף ידי. אל תסתכלו עליי ככה, חשבתי לעצמי. אני כתבת של וואלה!, באמת. אני לא ממש מעריצה שרופה של אירועי חנוכה, או עוז זהבי. זאת אומרת, הוא ממש חתיך והכל, במיוחד בחליפת לוחם הקונג פו התכולה מעוטרת האבזמים שלו, אבל באמת שבאתי לכאן מטעמים מקצועיים בלבד. אני לא בת אחת עשרה שנראית מבוגרת לגילי וסובלת מבעיות קוגנטיביות עקב לידת מלקחיים. בחיי. למה אתם לא מאמינים לי?

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הגיבורות נראות טוב בתלבושות הקונג פו שלהן. מאיה בוסקילה בפסטיגל/מערכת וואלה!, צילום מסך

ישבנים קופצים, שירים עליזים. ונזלת

המופע התחיל. התבוננתי במתרחש כמו ילד בן חמש שזה עתה קיבל את הברבי הראשונה שלו, בעיניים ספק מזועזעות וספק מסוקרנות, שתוהות מה טומנת בחובה חווית הפסטיגל המתוקה-חמוצה, מלאה בישבנים קופצים ושירים עליזים. במהרה חזרתי לעצמי ונוכחתי לגלות שמדובר בהפקת ענק תומכת פלייבק, כוריאוגרפיה מושקעת ותלבושות נצנצים, והגעתי לתובנה, לגמרי לבד, שאם דוחפים לתוך היכל אחד 70,000 ילדים – מישהו בסופו של דבר ימרח עליך נזלת.

סיפור הקונג פו שעליו רקומה העלילה מגולל את סיפורם של הקיסר אלי יצפאן ותחרות הלוחם שהוא מארגן על מנת להילחם במאיה בוסקילה. על תואר הלוחם מתחרים לוחמים רבים, וכולם כמובן שרים את השיר שלהם ויש ריקודים וצהלה, אך בסופו של דבר יעל בר זהר, בתו של הקיסר, מתחפשת לגבר ונלחמת ברוע. מעבר לכך שאווירת הקונג פו עשתה לי חשק עז לנסוע לסין, לאכול 70 דאמפלינגס ולהינשא לקוריאני קירח, אני מוכרחה לציין שכל גיבורות הפסטיגל נראו מצוין בחליפות הקונג פו הקטנות שלהן. ממש כמו כל ילדה חמודה אחרת בקהל, גם אני קיוויתי שיום אחד אזכה ללבוש חליפה צמודה, לשיר באופן כה מדויק מול כל כך הרבה אנשים ולהיראות, אחד לאחד, כמו עדי הימלבלוי.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

הפליטה של יב"ז

אמנם צחקו שם על שמנים (בדיחות על שמנים זה לא יפה, כי אחר כך הילד שלכם הולך עם הבדיחות הללו לבית ספר וצוחק על הילד השמן, וכך הילד שלכם הופך להיות ילד רע לב ובזוי. שלא לדבר על זה שבאולם היו גם ילדים שמנים) ומחרוזת שירי אייל גולן נמשכה קצת יותר מעשר שנים, אבל אני מניחה שהורים רוצים תמורה ל-200 השקלים האלה ולכן האורך כן משנה.

בדיעבד, למרות התדהמה בשל החוויה האנתרופולוגית האנושית, מופע הפסטיגל הוא כל מה שילד ממוצע צריך בשביל להיות מאושר. כוכבי הילדים האהובים עליו, בבגדי גוף, שרים ומוציאים נשמתם על מנת לגרום לו לחייך ולשדל את אימו הבוכייה לקנות לו ממתקים. אם כי הדבר היחיד שהוכיח לי סופית שהזמנים השתנו והם רק ימשיכו להשתנות הייתה הפליטה המשונה של יעל בר זוהר על "תנוחת הנמר שחשב שהוא בולבול". הדבר הזה גרם אפילו לילד בן השש שישב לידי להסתכל עלי במבט המום ולהגיד: "מה? בולבול?". התבוננתי בו מופתעת וחשבתי לעצמי: "מה?! בולבול?!".

כנראה שאת חוויית הפסטיגל הראשונה עברתי בהצלחה. הגיע הזמן לצאת אל העולם האמיתי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully