קלפטע-מאנית

כנראה שקריירה במצב צניחת חרטום הביאה את וינונה ריידר (לא) לטמון את ידה בצלחת ולנסות להביא אותה בהצנעה ב"סאק'ס פיפת' אבניו" (סאחה על השיק) לבגדים בשווי חמישה גדולים ירוקים, או בשווה ערך בשקלים לעשרים ומשהו אלף. מצלמות החנות – ותגידו שאין כאן עוקץ נורא שבא להכשיל את וינונה, או אולי… – תפסו אותה על חם. בנונשלנטיות שלה הזכורה לטוב מ"בתולות הים", בהיעדר המצפון מ"דרקולה" ובזיק הטירוף של "נערה בהפרעה", שלחה את אצבעותיה הוורדרדות אל תגי הביטחון, תלשה, הניחה בצד (בערמה מסודרת) והחליקה שני צעיפים, סוודר אחד וכובע רך היישר אל תיקה – הבוודאי מאוד נחשב ואופנתי כשלעצמו.

כשעמדה לצאת, עצר אותה שומר חנות מעונב ושאל, "סליחה, את לא במקרה וינונה ריידר?". וכשכבר פשפשה בכיסיה אחר עט לחתום לו, הוסיף וחקר, "את שמחה מאוד לראות אותי, או שזה רכוש גנוב בשווי חמש חתיכות גדולות בתיקך?". וינונה המתינה בנימוס בחדר המנהל, עד לבוא משטרת ל.א. ואתם יכולים לחשוב לעצמכם איזה דאחקות רצות שם עד היום.

שומר א: וינונה ריידר? יש לי קלטת בוטלג שלה, מרימה.
שומר ב: איך, איך, כוסית?
שומר א: עדינה ומנומסת, ממש ליידי. לא ניסתה להתנגד למעצר.
שומר ב: הוצאת ממנה חתימה?
שומר א: לא, אבל יש לי סט של טביעות אצבעות.
מנהל: חבר'ה, לחזור למשמרת, נגמרה ההפגנה. ג'וליה רוברטס נכנסה לחנות, תפעילו את המזל"ט.

המחשבה, אפילו קצה המחשבה, על רגעי האימה שבוודאי חוותה, שם מול הצלם המשטרתי, פניה בפרופיל כפול ובקדמית, באיפור חסר, בתאורה משטרתית כתומה, כשכל בלש מפלג סמים הופך לעוזר תאורן וכל זונה עצורה קוראת לעברה, "אחותי, הלילה אני למעלה בקומותיים". אלוהים, איך היא עמדה בזה? ניחא הפרידה מג'וני, שעד היום יש מספרים, לא החלימה ממנה לגמרי. ניחא הדייב פירנר עם שיער המטאטא מ"סול אסיילום", נסלח גם על השנתיים עם מאט דיימון ושיני הסוס שלו (המחשבה על טלפי הגוי הזה, החומסות את עורה היהודי הזך..בררר), אבל על האקראי עם דיוויד דוכובני לא נבליג! היה פה סיכוי לחתונה יהודית, היה פה סיכוי ללטקעס, במקום זה, כותונת אסירים.

ולחשוב שהיו שנשאו, באותה נשימת פה, את שמה לצד זה של איילת זורר. ולהאמין שהיו ימים, כשהייתה קרובה לשיאה, שהיו שאמרו שיופייה מתקרב לזה של איילת. איזה "הארפר'ס באזאר" אווילי אפילו מיקם אותה במקום הראשון ברשימת הנשים היפות בעולם. צודק, בטח שצודק. אבל מה עם איילת? אפילו לא במאיה הראשונה. חוצפה.

התיאוריה שלי היא כי וינונה, גם אם אתם חושבים שאתם מכירים אותה, לא כל כך מטומטמת. מה זה הפשע השקוף הזה? זה כאילו, כאילו שהזמינה את זה על עצמה. כן, בנים ובנות, הוליווד לא מכזיבה גם הפעם: מדובר במהלך יחצני גאוני, שתכליתו להוסיף לדודה ריידר צד סליזי. את מה שלא יעשו תמונות בפוש אפ ל"ווג" הצרפתי, בטח תעשה ידיעה בת מאתיים מילה – עם תמונה – במדור הפלילים של כל עיתון בעולם. את מה שלא יצליחו אלף ראיונות בסגנון "יש לי גם צד שפל ומוטרף", תעשה קלטת הוידאו המרשיעה של וינונה מחליקה את צעיף הקשמיר אל תוך הגוצ'י הלבן. את מה שלא תעשה שום הופעה קולנועית, יעורר הראיון עם שומר א' בערוץ E, שיתוודה, "כשעצרתי אותה היא הזכירה לי שילוב של בטי דיוויס ודבי הארי, עם פני המלאך המיוסרים שלה". כי בהוליווד אפילו שומרים בכניסה לחנויות הם שחקני קולנוע מובטלים בחזרות לאודישן הבא – זה של השומר בכניסה לחנות בסרט המביא את סיפורה הנוגע ללב של השחקנית שהיה לה הכל והעדיפה במקום זה לשחק אותה פולה. ובתפקיד השחקנית – ג'ולייט לואיס. הוינונה וונאבי המקורית.

היא כוסית, היא מיליונרית, היא בשקיעה מקצועית, היא קלפטומנית, היא משלנו – וחבל לכם על הזמן אם אתם חושבים שהיא לא למדה את מקרה יו גרנט לפני שהחליטה לפלח דווקא בחנות הכי מאובטחת בארה"ב.