"יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין, שקיבלו עליהם את הדין"
(פרק ראשון משנה ח')
עניינים משפטיים לפנינו, אהוביי, הכינו עצמכם למוד המתאים. יהודה בן טבאי, האיש והאובסס הדייני, בוחר להנפיק לעולם המוסר היהודי עצות הקשורות דווקא בתחום זה, אולי משום שצפה את העוול שיתחולל בעולם המשפט בעתיד, אולי משום שיתר הנושאים המסעירים היו תפוסים על ידי הרון מיברג של אותה תקופה.
עורכי דין, צריך לציין, לא היו בתקופה הנקייה ההיא. אדם ייצג את עצמו, מה שיכול להישמע מופרך רק למי שחי בעולם המנוכר והבירוקרטי שלנו. כאשר בן טבאי מבקש מאיתנו לא להיות כעורכי הדיינין, הוא מזהיר בדיוק מפני אותה ישות משפטית רווחת שקרויה היום עורך דין, ותפקידה להכריז כי הצד ששילם לה כסף הוא הצד הצודק. מדובר בתפקיד מזוויע (מזוויעה בעיקר העובדה שאי אפשר להוכיח צדק בלי הפונקציה המשפטית הזו), ויהודה בן טבאי, בתחינתו, ניסה לגרום לעולם להסתדר בלעדיו. חבל שלא שמענו בקולו. על הניסיון הרומנטי מגיע לו סופשבוע אצל יורם שפטל.
כשמסתיים הדין (כשנפטרים מלפניך), בנקודה זו אני מוצא את בן טבאי צודק לגמרי, יש לראות בכולם סוג של חפים משפע (יהיו בעיניך כזכאין), לפחות במובן הזה שהם חלק ממסגרות החוק - הזכאי זכאי והחייב משלם את חובו לחברה ובכך משפר את מעמדו המוסרי. אבל למה מבקש בן טבאי מהדיין לראות את העומדים מולו כרשעים? אם כדי שלא תהיה אפליה בין שני העומדים לדין, כפי שמפרש רש"י, אדרבה, בואו נראה בשניהם זכאין?
שאלה טובה, אך תשובה משכנעת לא מצאתי.
ונסיים בנימה ספורטיבית
אנשים כאן טוענים שהליגה הישראלית בכדורסל איננה תחרותית. אז לא תחרותית, אני אומר להם, נניח שלא תחרותית, בגלל זה לא לבוא למגרשים? מפריע לי שהקבוצות בישראל באות לשחק רק בשביל ההישגיות, כאילו זו תמצית הכדורסל. ומה על המעודדות, הן לא ראויות שענף הכדורסל ימשיך להתקיים בגללן? (מנהל מכבי משיב למחרפיו, והוא ממשיך:)
איך לא תחרותית, אני שואל אותם, אם בשלושים השנים האחרונות מכבי לקחה את האליפות בכל פעם מקבוצה אחרת?
ועוד שאלה לבג"ץ:
יש לכם מישהו שהורג מחבלים בידיים טוב יותר מאהוד יתום שאתם פוסלים אותו?
קרמר נגד קרמר
30.12.2001 / 9:51