מצב משפחתי: רווקה
מקצוע: עורכת וואלה! בעלי חיים.
עבר פלילי: בחטיבה אמרתי שעשיתי עבודה בביולוגיה על נמרים ובעצם לא עשיתי.
סדר יום
8:00 השעון מצלצל. השכן מעבר לקיר משמיע רעשי ליחה ראשונים. הדחפור מתחת לבית קוצר חתולים, פח הזבל שמתחת לחלון שלי מכיל לחמנייה, גופות נרקבות וריח שמזכיר סלט טונה בן שנתיים.
9:00 קמה. מקלחת, מתלבשת ותוהה מה אני אוכל לארוחת צהריים.
10:00 מגיעה לעבודה. שותה קפה. מעלה אייטם. במקביל לפתיחת המייל וסינון מאסיבי של בקשות יחצנים להגיע לאירועים מבישים, בודקת בלוגי אפנה וחנויות אינטרנטיות. מפנטזת על היום בו אקבל את החזרי המס ואוכל להזמין 60 פריטי לבוש מforever21. בודקת פייסבוק שישים פעמים בדקה, ומעלה תמונות מאד מחמיאות שלי בהן אני נראית הרבה יותר טוב מאשר במציאות וגורמות לאשליה גסה של זוהר וחכמת חיים.
11:00 נאבקת עם טעויות פיסוק של אחרים.
12:00 נאבקת עם טעויות פיסוק שלי. ממשיכה לתהות מה אני אוכל לארוחת צהריים. קונה פחית מיץ תפוחים מספר 3 במכונה. לוחצת על הכפתור כמה פעמים ואז יוצאות שתי פחיות.
13:00 אוכלת לארוחת צהריים סלט עם קוטג' ומתבאסת. משלה את עצמי ששייק יוגורט בארומה ישפר לי את ההרגשה.
14:00 מטיילת במשרד ומנסה לחשוב על נושאים יצירתיים לכתוב עליהם או לעשות. מתייאשת וקונה פחית מנגו. גומרת אותה, מכינה קפה. מתייאשת גם ממנו.
15:00 5 הצעות חברות בפייסבוק. שני גברים בני חמישים, תושב עזה בשם אחמד אלבדחארארי, לסבית אחת ובחור חרמן מזדמן ששולח הודעה: "את נראית לי מוכרת, את גרה בבית שמןשירתת בחיל תחמושת?!". מאגנרת את כולם ללא רחמים חוץ מאת הלסבית, כי אולי היא תזמין אותי למסיבות שוות.
16:00 עונה למיילים של גולשים.
17:00 נזכרת שאני בעיקרון ממש צעירה לפי נורמות חברתיות, ושאין לי זכות בכלל להיות עייפה בשעה כזאת. שותה קפה ונכנעת בסוף כי תמיד הייתי בוגרת לגילי וכי אכלתי רק סלט היום, מותר לי.
18:30 מגיעה הביתה. פוצחת במרתון פקמן בפלאפון, שכובה על הספה בנעליים. מתבוננת ביתושים אשר יוצאים לי מהכיור ומתעלמת כי זה עצוב מדי.
19:00 רואה שני פרקים של העונה השלישית של ווידס תוך משחק אינטנסיבי של טוני הוק ואכילת ארוחת ערב. ארוחת הערב מכילה שתי פרוסות גבינה צהובה מגולגלות בחסה, סלט עגבניה-מלפפון, 65 שניצלוני תירס של טבעול, שני בריזרים, קופסת קוטג' וסלט ביצים של טיב טעם.
20:00 כותבת את רב המכר העתידי שלי. מפסיקה אחרי חמש דקות. חברים מתקשרים. אני נזכרת שוב שאני צעירה ואמורה להיות צמאה לחיי הלילה של העיר, אז מסכימה לצאת.
21:00 מתלבשת, שומעת את השכן שוב יורק ליחה אל הכיור שצמוד אל המיטה שלי. אם אני שומעת ככה אותו, זה אומר שגם הוא שומע אותי?
22:00 שותה לשכרה עם חברים ובולסת כל דבר שמנוני אשר נקלע לדרכי. מקפידה לצעוק: "אני לא שיכורה! אני לא שיכורה!", עד שאני מגיעה לכוס הקאווה העשירית. אני מבינה שאני אכן שיכורה אחרי שדפקתי את הראש בקיר השירותים כשניסיתי לקנח את האף.
23:00 החברים ואני מנהלים שיחה על תספורות ואגינה.
00:00 החברים ואני מנהלים שיחה על פחמימות, חתיכים וזארה.
01:00 חוזרת הביתה מטושטשת, מרכיבה משקפיים ומגלה שאני מתעוורת מיום ליום. מברכת את הבית בברכה היומית: "שלום בית". בחיי שאני לא ממציאה את זה.
02:00 מתכרבלת במיטת בן הזוג, מכריחה אותו לחבק אותי, מייללת שקר לי ונרדמת למרות שהחתולה שלו עסוקה בקפיצות ממשקוף הדלת אל חלל הבטן שלנו. לילה טוב.