עוד בוואלה!
אחרי שבמדור הקודם התמקדנו במוזיקה מאלבומים מלאים ומומלצים שיצאו ב-2009, ולפני שנצעד הלאה לתוך עולם המועדונים של השנה החולפת, הפודקאסט של השבוע מטייל על הטווח שבין שני הקצוות הללו. מסול, פאנק, אר'נ'בי, היפ-הופ, דיסקו, קמצוץ רגאיי ומה שביניהם - בשעה וחצי זו תמצאו כמה מהקטעים האהובים עליי בשנה החולפת. רשימת השירים לפניכם, וכמה הרחבות קצרות על מה שנראה שקרה בז'אנרים האלו, לצד כמה לינקים מעניינים ורלוונטיים למטה לקריאה בעת ההאזנה.
Gonja Sufi Candy Lane // Warp
Glass Candy Geto Boys // Italians Do It Better // 2:00
Linkwood Tears // Prime Numbers // 4:15
General Elektriks Bloodshot Eyes // Discograph // 7:45
Cassie ft P. Diddy Cant Be Love // Bad Boy // 10:00
Raekwon ft Ghostface Killah & Method Man New Wu // Think Differently // 13:10
Mos Def ft Slick Rick Auditorium // Downtown // 16:45
Guido Way U Make Me Feel // Punch Drunk // 20:20
Busy Bethink // Ubeat // 23:00
Soundspecies ft Ahu Can We Call It Love // Burnt Progress // 25:50
Zwicker ft Matt Didemus Traumdeuter // Compost // 29:30
Cage & Aviary Television Train // DFA // 35:00
Radical Majik Spread the Hot Potato (Andrew Weatherall remix) // Rotters Golf Club // 41:00
Dam Funk Hood Pass Intact // Stones Throw // 45:00
Fortune Highway (James Pants remix) // Disque Primeur // 48:30
The Phenomenal Handclap Band 15 to 20 // Tommy Touch // 51:30
Miike Snow Animal (Mark Ronson remix) // Columbia // 56:00
Major Lazer ft Mr. Vegas & Jovi Rockwell Cant Stop Now // Mad Decent // 59:15
De Tropix Brap // cdr // 63:00
N.A.S.A ft RZA, Barbie & John Frusciante Way Down // Anti // 66:00
Freddie Gibbs Still Standing // mixtape // 69:00
Big Boi ft George Clinton & Too Short For Your Sorrows // La Face // 71:45
Theophilus London Cold Pillow // mixtape // 74:05
Scratch ft Damon Albarn & Talib Kweli Too Late // Gold Dust Media // 76:05
The Clonius ft Muhsinah One at a Time // Ubiquity // 79:00
Sa-Ra Creative Partners Love Czars // Ubiquity // 82:00
Maxwell Bad Habits // Columbia // 88:30
Mayer Hawthorne Green Eyed Love (Wajeed remix) // Stones Throw // 93:00
פאנק/סול
אפשר לכנותם רטרו או ארכאיים, אך סצינת הפאנק והסול של העשור האחרון רק הלכה וצברה תאוצה, וגם השנה יצאו מתוכה כמה פנינים נהדרות. לו רק היו זוכים ליותר תשומת לב, מרבית הקהל שאוהב את איימי ווינהאוס היה גם נהנה מאלבומים כשל מאייר הות'ורן לבית הלייבל סטונז ת'רואו, ש"Maybe So, Maybe No" שלו, הופיע פה מספר פעמים בעבר (בעצם קאבר לניו הולידייז), ואת המיקס הנוכחי סוגר הרמיקס המרומם של וואג'יד ל-"Green Eyed Love", שבגרסת המקור הוא אחד השיאים (השקטים) של האלבום "A Strange Arrangement". אך גם אמנים כשון לי, קלאצ'י הופקינס, ג'נרל אלקטריקס (הצרפתים), אל מייקלס אפייר ושרון ג'ונס והדאפ-קינגז, המשיכו כבשנים עברו לייצר ווריאציות שונות לסגנון הוותיק.
על גבולו ההזוי של הז'אנר הפציע סופסוף הסינגל הרשמי הראשון של גונג'ה סופי, ובו מתערבבת השפעתם של פליינג לוטוס והגסלאמפ קילר עם פאנק ווסט-קוסטי נינוח ופסיכדלי נוסח סליי סטון ושוגי אוטיס שאהוב עליי במיוחד. אלבום הבכורה שלו ייצא בווארפ בתחילת השנה הבאה, כך שכבר יש למה לצפות מ-2010.
בולטים בהעדרם: "All This Time" של לוסינדה סלים, "Baby" של שרון ג'ונס והדאפ-קינגז ו-MB
עוד בוואלה!
דיסקו/בוגי
בשליש האחרון של העשור אנחנו עדים לעניין גובר סביב דיסקו. בין אם במקורותיו האותנטיים והסמי-אותנטיים (החזרה לקלאסיקות וסצנת הרי-אדיטים), או דרך פריזמת הנו-דיסקו/בלארי/איטלו, הרוקית/Pאנק-Fאנקית כשל DFA, באווירת האוס איטי נוסח Mark E וה-Revenge, או בדמות יצורי כלאיים מודרניים וחדשניים, כמו מר דיים פאנק והחבר ג'יימס פאנטס (גם שניהם לבית סטונז ת'רואו). כגבול ה"גבוהה" של חלק זה של סיכומנו, חומרים מסוימים מהתחום עוד יבואו בפרק הבא והדאנספלורי, אך בזה שכאן תמצאו כבר את כל טווח הוריאציות:
"גטו בויז" של גלאס קנדי הוא רק קצה הקרחון כשמדבור בלייבל האמריקאי Italians Do It Better; הבוגי האיטי של לינקווד בכלל מגיע אלינו מהציר שבין מנצ'סטר לגלזגו; קייג' & אביארי מייצגים את DFA עם דיסקו-אינדי מהורהר; הפנומנאל האנד קלאפ באנד בועטים ב-Pאנקיות ניו-יורקית (באלבומם היה גם קטע Fאנק נהדר בשם "Baby"); זוויקר השוויצרי עם מפגש קשה להגדרה בין דיסקו וטכנו; ועל אף היותו מסופה של 2008, הרמיקס של אנדרו וות'ראל לרדיקל מג'יק, עם גיטרה גולשת ודאביות שלא הייתה מביישת את קינג טאבי, שללא ספק היה אחד הקטעים שניגנתי הכי הרבה פעמים השנה, ברחבת הריקודים ומחוצה לה.
בולטים בהעדרם: "Love Me Like This" של פלואטינג פויטנס, מייקל ג'קסון
עוד בוואלה!
היפ-הופ/אר'נ'בי
מבלי להתיימר למבט מקיף וכולל לגמרי, ועל אף התרבות השיח סביב מותו או לא של ההיפ-הופ, גם 2009 ידעה כמה רגעי אור בתחום. רייקוואן, MF Doom, קיו-טיפ (תחת "קמאל דה אבסטרקט") ומוס דף הותיקים הוציאו כולם אלבומים מעולים, בעוד דווקא ההבטחות הצעירות לא לגמרי התממשו בפורמט הארוך (NASA, קיד קאדי, Wale), גם אם כללו כמה קטעים מבריקים. ג'יי אלקטרוניקה, פרדי גיבס ות'אופילוס לונדון בלטו בשוק המיקסטייפים, בעוד צמד ההיפ-הופ של העשור אאוטקאסט נכח רק עם שלושה סינגלים של ביג בוי ("For Your Sorrows" שכאן, "Shine Blockas" עם גוצ'י מיין, ו"רינגטון" מתחילת השנה), אך פיזרו הבטחות לאלבומים נפרדים ואחד משותף שיצאו בשנה הבאה (תלוי בתגובת הקהל, לדבריהם).
על אר'נ'בי יש לי תמונה עוד יותר חלקית וספציפית, אך גם זו הספיקה לי כדי למצוא כמה רגעים קסומים במיוחד: מהצד המיינסטרימי יותר היה סינגל נהדר של קאסי, "Must Be Love", עם פאף דידי אחד מתוק מתמיד (איפה "Me & You" שלה בכל סיכומי העשור?); אלבום מוצלח של מקסוול שגיליתי קצת באיחור, מתוכו "Bad Habits" שכאן; וכמובן "Nuclear Evolution" של חבורת סא-רא, שנרקח ועובד במשך כמעט חצי עשור עד ליציאתו עטורת השבחים השנה.
בולטים בהעדרם: "Fancy" של דה דרים, "Good to Go" של דיפ רד, "Dusk till Dawn" של אמנדה דיווה
עוד בוואלה!
רגאיי/דאנסהול
ללא ספק האכזבה הכי גדולה של השנה, במהלך 2009 כמעט ולא נמצא סיפוק לאהבתי למוזיקה ג'מייקנית אסלית. אך את החדשנות והאדפטיביות של ג'מייקה עוד מוקדם להספיד, שכן היא לבטח עוד תשוב ותמציא את עצמה מחדש לאחר גל המריבות הנוכחי שמעסיק שם עולם המוזיקה. שלישיית האם.סיז של נטלי סטורם, טיפה וטימברלי הפציצו בכל זאת את הדאנסים עם כמה להיטים ראויים; "Gimmi Gimmi" של ביני מאן קיפצץ ובעט באנרגיות משל היה קטע אלקטרו; ואילו פרינס זימבו, התגלית היחידה האמיתית שלי משנה זו, הצליח לשעשע ולנענע באותה עת (בעיקר "Lightswitch" הקורע).
מעיד מכל על השנה השחונה הזו הוא שהאלבום הכי חשוב בז'אנר בכלל נוצר על-ידי אמריקאי ואנגלי צמד המפיקים-סופרסטארים דיפלו וסוויץ' שהוציאו את פרויקט הדאנסהול המשותף שלהם, Major Lazer. גם אם הוא לא לגמרי עמד בציפיות כאלבום שלם, הקטע שכלול כאן עם מר ווגאס וג'ובי רוקוול הוא שילוב כייפי ועשוי למהדרין של רגאיי מודרני ופופ, בעוד קטעים כ-"Hold the Line", "Zumbie", "Mary Jane", ואיך לא, "Pon de Floor", שילבו דאנסהול עם הפקות אלקטרוניות בועטות. בעיקר זה האחרון, 100% של היפר-אקטיביות אגרסיבית שיכולה להעיף רחבת ריקודים לשמים ולשבור אותה גם יחד.
עוד בוואלה!
ביטים ומה שבאמצע
ממלאים את החלל במרחב שנפער בין רבים מהתחומים הללו - בעיקר בין אלו של ההיפ-הופ והאר'נ'בי/סול, לדיסקו, בוגי ואף טכנו ודאבסטפ והטריטוריות האלקטרוניות שנגענו בהם ברשמקול הקודם - הולך ומתפתח עולם רחב של ביטים במגוון צורות וצבעים שכל הזמן צובטים לנו באוזניים. הקטעים של ביזי ומפיק הדאבסטפ הצעיר גוידו (חבר קרוב של ג'וקר) שכאן, הם כאלה, ותחת מטריה זו אפשר גם לכנס את אלו של זוויקר, סא-רא, סאונד ספישיס, הקלוניוס (כאן בקטע המהמם "One at a Time" עם מושינה) שבמיקס, וכמובן את דיים פאנק, שמלבד רגאיי, נוגע כמעט בכל משבצת מוזיקלית שהזכרנו מעלה. עוד נשוב לאמנים ממגמה זו בהמשך, ובינתיים אני מפנה לסט מעולה של הדיג'ייז 2tall, Kper & Clockwork שמלונקק פה למטה, שסוקר את התחום האמורפי הזה שבין ג'יי דילה, פליינג לוטוס ודאבסטפ על פני עשר השנים האחרונות.