גבירותיי ורבותיי, הקרקס של גוגול בורדלו הגיע אמש (שבת) להאנגר 11 בתל-אביב, הזריק מנה מזוקקת של אדרנלין ישר לוורידי הרגליים של הנוכחים והקפיץ את המקום לקראת פתיחתו של שבוע חדש עם אנרגיות של אלפי כוחות סוס. זו היתה מסיבת ריקודים שפגשה קרנבל צועני בלקני, התרסקה לתוך הופעת רוק מתקדם (ג'יפסי-פרוג אם תרצו) ולבסוף השאירה את כולם כולל כותב שורות אלה עם הידיים באוויר. הלילה הם יופיעו שוב במועדון הבארבי, להופעה שמזמן נמכרה מראש, כך שמי שלא היה אתמול מוזמן להמשיך לקרוא רק אם בא לו להתבאס.
כבר עשר שנים שהרכב הג'יפסי-פאנק הניו יורקי הפרוע הזה כובש את העולם בעזרת הופעות תיאטרליות ואנרגיות פסיכיות. זו מוזיקת מהגרים במיטבה, שמחברת בין שכרות מזרח אירופאית רבת כינורות לבין גיטרות הרוק והפאנק המערביים (ובדרך לא שוכחת לתבל את הסלט המוזיקלי במקצבי רגאיי וסקא מהירים). הכנר והאקרורדיוניסט רוסיים, המתופף אמריקאי, הבסיסט אתיופי, הפרקשניסט מאקוודור וגם לנו יש נציג מכובד: אורן קפלן על גיטרה חשמלית. גם המתופפים והמפיקים המוזיקליים רע מוכיח ותמיר מוסקט והסקסופוניסט אורי קפלן נמנו בעבר על חברי ההרכב, שהופיע בישראל כבר לפני שש שנים, עוד לפני שהפך לתופעה בינלאומית (מאז פנה מוכיח אל היהדות ביחד עם ברי סחרוף, ומוסקט וקפלן נשארו צוענים והקימו את הבלקן ביט בוקס).
על כל הקרנבל הרב תרבותי הזה מנצח ביד רמה המוח המוזיקלי שמאחוריהם, הסולן הכריזמטי והפרובוקטיבי יוג'ין הוץ, שנולד בצ'רנוביל ודומה בצורה מפחידה ומכל כך הרבה בחינות לפרנק זאפה. לצד הקריירה המוזיקלית שלו והפעילות האקטיביסטית למען זכויות הצוענים, הוא הספיק גם לקצור שבחים על משחקו בתפקיד ראשי לצד אלייז'ה ווד בסרט "הכל מואר" ואף לככב בסרט הביכורים של מדונה כבימאית "Filth and Wisdom".
את ההופעה החלו "בית הזונות של גוגול" עם "Ultimate" הסוחף שפותח את אלבומם האחרון "!Super Taranta" מלפני שנתיים. כבר ברגע הראשון, הוכיחו הנגנים שגם אם מדובר במוזיקת שיכורים, הם עצמם ממוקדים להפליא, ויחד עם הסאונד (שהפתיע לטובה במונחי ההאנגר הבעייתי לפעמים) נתנו הופעה שלא ידעה רגעי שפל. מקצבים שיכורים שטפו במשך שעתיים את הבמה כולל נגינת כינור ל"מוכרחים להיות שמח" ולא העניקו לקהל שום אפשרות מלבד להתמסר לרוח הבלקן שלוחת הרסן.
משם עברו הגוגולים ל-"Sally" המצוין שפותח את אלבומם הטוב ביותר בעיני, "Gypsy Punks: Underdog World Strike" מ-2005, שראוי להופיע בכל מצעד עשור שמכבד את עצמו. לאחר מכן הגיעו הלהיטים "Not A Crime" ו-"Wonderlust King" שניכר שהרוב המכריע בקהל הכיר לפי איך שרקד. אחרי ארבעה שירי המראה כאלה, שהמריצו את הדופק והיוו תצוגת תכלית מרשימה ביותר, עבר ההרכב לכמה שירים רגועים יותר ובחלקם איטיים יותר שעדיין הצליחו להרקיד את הקהל.
אל תפספס
שיא ההופעה היה כמובן הביצוע ללהיטם הקליט ביותר "Start Wearing Purple", שפזמונו המהפנט הדביק את הקהל לתקרת ההאנגר הגבוהה. לאחר שביצעו את "Think Locally, Fuck Globally", שגם באלבום מופיע אחרי "Purple" ומבטא את תפיסתו האקטיבסטית של הסולן המשופם, ירד הבורדל מהבמה.
כעבור כמה דקות הם חזרו להדרן שנפתח בשיר בן שני אקורדים בשבח האלכוהול, בו הוכיח הוץ כי הוא גם יודע לנגן ולא רק לפרוט על הגיטרה בפראות כמו בקטעים המורכבים יותר, כמו שני הקטעים שסגרו את ההופעה. אלה "Mala Vida" ו-"Baro Foro" נעו במקצוענות בין שלל סגנונות מגוונים שהופכים את גוגול בודרלו למה שהם ובהתאם עינגו כמו שרק מפגש מוזיקלי מוצלח בין עולמות שונים כל כך יכול לענג.
אל תפספס
גם שלומי שבן שעמד לידי בהופעה שאג בסופה כמו מטורף, ומה הפלא? כמו כל הקהל גם הוא יודע מה טוב לו. ובכלל, כל הכבוד למוזיקאים מהשורה הראשונה שלנו והיו לא מעט כאלה אמש שמגיעים להופעות של הרכבים שטורפים במות ענק באירופה ובעולם כולו. זה חשוב מאי פעם במציאות המוזיקלית המבודדת שלעיתים נדמה שהמיינסטרים הישראלי חי בו.