בין השורות", הפקת המקור החדשה של yes בשפה הרוסית, היא מוצר שונה לגמרי מכל אותן הדרמות הקומיות היומית שהציפו את מסכינו בשנים האחרונות. הסיבה לכך היא הרצון שלה להלך על הקו הדק מאוד שיאפשר ליצור עניין הן בקרב העולים והן בקרב הצברים.
אל לכם להמעיט בעומק ורוחב התהום התרבותי בין שני המחנות האלה. כדי לפנות לכולם גם הבדיחות צריכות להיות ממוקמות באמצע וגם הדמויות צריכות להיות מוכרות מספיק לעין ולאוזן המקומית.
הסדרה בת 50 הפרקים, עוסקת במערכת של עיתון ישראלי שיוצא בשפה הרוסית, על כל עובדיה ומנהליה. ולפחות בשני הפרקים הראשונים היא מצדיקה את שמה. שכן רוב הדברים שמתרחשים בהם הינם באמת בין השורות. אין כאן, נכון לעכשיו, עיסוק בסיפורים עיתונאיים, למעט כמה התחלות איטיות של סיפורים שכנראה יתפסו מקום יותר מרכזי בפרקים הבאים, ומה שאנחנו מקבלים זו אקספוזיציה שעוסקת בעיקר בנפשות הפועלות.
הדמויות הללו, אותן משחקים שחקנים יוצאי ברית המועצות כמו יבגניה דודינה, ולדימיר פרידמן והנרי דוד, לא אחידות ברמת אפיונן. האתנחתאות הקומיות הברורות - כמו אחראי על מוסף הבריאות גאורגי גרוס (אלכסנדר סנדרוביץ') וכתבת התרבות אינסה שקלאר (מרינה שוייף) - מצליחות בעיקר לעצבן. כי באמת, כשכתבת התרבות אומרת שהדבר היחיד אותו אפשר באמת לאהוב זה אמנות, זה לא מצחיק באף שפה או עולם תרבותי. זה פשוט קלישאתי וסתמי.
מנגד, הדמויות הראשיות מצליחות לייצר עניין מלודרמטי, כזה שלגמרי לא תלוי במקום ההתרחשות או בשפה. מהו העבר הטעון בין כתב הספורט ארתור קראסיק (פרידמן) לבין סאשה לנגר (דודינה) - "היועצת הארגונית" שבעצם הוצנחה על ידי המו"ל כדי להחליף את העורך הראשי? העובדה שהסדרה דוברת רוסית לא אמורה להפריע לכם להתעניין בשאלה הזו.
לרוסיה באהבה
הבעיה היא שסביב האלמנטים הדרמטיים האוניברסליים, יש כאן עטיפה שספק אם תתאים לצופה הישראלי. בין השורות" לא סתם מתגמלת את הצופה שמכיר את התרבות הרוסית בכמה שכבות של מידע מעשיר. היא מושתתת על התרבות הזו, על המנטליות הזו, שזרה לרוב הצברים.
מעבר לכך, על פי שני הפרקים הראשונים לפחות, "בין השורות" היא לא סדרה שמחה. הבדיחות בה, גם אלה הבאמת-מצחיקות, בדרך כלל כוללות סאבטקסט צורם או ציני. העיסוק בגסיסת הפרינט, בבעיות השתלבות של עולים בתוך חברה ישראלית, באיבוד המורשת התרבותית על ידי הדור הצעיר הוא מעציב.
כל אלה אינם דברים רעים, הם פשוט שונים למדי ממה שמצפים לו כששמים על סדרה את אותה התווית שמקבלות "דרמות" כמו "השיר שלנו". קשה עדיין להגיד אם "בין השורות" באמת תצליח להתגבר על מכשול הפנייה לשני הקהלים, או שמא היא תתמקד רק בקהל דובר רוסית. אבל יש לקוות שכן, כי גם לדור הנוכחי של צופי הטלוויזיה מגיעה "המסעדה הגדולה" משלו.