זעם נגד המכונה

הדבר היפה בקמפיין הרענן שהריץ את רייג' אגיינסט דה מאשין נגד זוכה ה-“X Factor" ג'ו מקאלדרי היה היעדר הנאיביות שבו. כולם יודעים שרייג' אגיינסט דה מאשין הם להקה שהרוויחה כסף וכולם מבינים שסיימון קאוול הוא אכן רק בן אדם. ובכל זאת, המסר הוא שלפחות פעם אחת המוזיקה הטובה צריכה לנצח את המוזיקה הרעה, כי אמנות היא עניין של איכות ולא של מכונות שיווק. פורטיס הוא כל מה שיכול להיות יפה במוזיקה הישראלית כשאכפת לה והיא רוצה לצרוח את זה. "אני אש" בביצוע של רוני דלומי הוא שיר שמכבה שריפות במקום להדליק אותן. אולי אם פורטיס היה מבצע אותו היה יוצא ממנו משהו.

הטקסט של "שדות גולדברג" כמו מזמין את האזהרה משירים כמו "בדיוק כמו פעם". "הוא יקסום לך אלף גוון בחידת מרחקיו", כותב אריאל, "אך בכל מקום ליבו אוון/הוא לעינייך זב כזב/ זב אכזב". המהות של קמפיין מחאה הוא הדיבור הישיר ככל האפשר מול מושא המחאה, ואין כמו האזהרה של מאיר אריאל מפני מקסמי שווא של נערים עם פני תינוק כדי להביך, ולו לרגע אחד, את המכונה.

"מנגן ושר" הוא שיר אדיר של אבנר גדסי, מהזמרים הראשונים בישראל שלא עשו חשבון לצבע עור הפנים שלהם וביצעו רוקנרול ("נפרדנו כך") על אפם וחמתם של חובבי הגטאות בתרבות הישראלית. זוהר ארגוב המשיך בגאונות את גדסי עם "נכון להיום", שירו הטוב ביותר, שכולל סולו חשמלית מעיף וטקסט מורכב ומרגש על המלחמה היומיומית בחיי השגרה. אין מתאים ממנו כדי להיאבק בגרסת הרטרו המיובשת של מעודה לאותו גדסי, כשמעודה מעקר גם מתוך עצמו את הרוקנרול שהיה טמון בו לאורך העונה לטובת נאמבר ניצחון, שכולו הפסד.

ג'קו אייזנברג היה הנציג הראשון במהפכת הרוק של "כוכב נולד". הוא הציג חזות אחרת משל אמנים כמו גבסו (במודל "כוכב נולד" כמובן), מויאל וכמובן סקעת, ביצע שירים בקול ניחר, בנה לעצמו טון אישי עם שיר שכתב בעצמו ("נרדם על החולות") וגרר כל ביצוע מחודש למחוזות הדיסטורשן. כל אלו היו אמורים לכאורה להכשירו מול חזית הרוק האליטיסטית בישראל, שמצידה הייתה צריכה להציב את השיר העצום הזה של משינה מ"מפלצות התהילה", האלבום אליו הגיעה בעמדה בה היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. ולא להאמין – היא גם עשתה את זה ועשתה מצוין. כשגיטרות הפיקסיז של שלומי ברכה מתנגשות באנרגיה של יובל בנאי, ג'קו אייזנברג פתאום נשמע זקן ועייף, שתי התכונות שהופכות גם את הרוקנרול של "כוכב נולד" ללא רלוונטי.

הקמפיין של רייג' אגיינסט דה מאשין אמר במילים פשוטות את מה שפישוף כתב אפילו לפני זאק דה לרושה: "כנראה שאני גר בחלק הטוב/שונא את החלק הרע". החיים לא קלים בכפר הישראלי, שבו ביצוע חלש להחריד של יהודה סעדו לקלסיקה של שלמה ארצי מגייס מדינה שלמה. שנת סעדו, אחת השנים החלשות בתולדות "כוכב נולד", בה נראו לראשונה ניצני עייפות החומר בפורמט המדובר, הייתה השנה האולטימטיבית לביצוע קמפיין ונושאי המגבעת היו יכולים להיות שם עם אחד ההמנונים האחרונים שיכלו לחבר אידיאולוגיה, מוזיקה מצוינת והיענות המונים. זה לא קרה, והתוצאה היא רוני דלומי.

2004 הייתה עוד שנה רגילה בממשלת שרון: פיגוע בקו 19 בירושלים, עוד פיגוע בירושלים, פיגוע בנמל אשדוד, היעדר אופק מדיני, כלכלי וחברתי, אתם יודעים, עסקים כרגיל. במקביל, בממלכת ערוץ 2 "כוכב נולד" תפסה תאוצה אחרי אפקט נינט, כשהפעם במקום קרב חתולות התפתח מאבק בנים בבוץ גברי במיוחד, סקעת מול מויאל. בסופו של דבר, כיאה לממשלת שרון, המג"בניק ניצח עם נר מקומט על החלון של סטאלה מאריס, פעם סמל ללהקת רוק כבד והיום הלהקה שהוציאה מתוכה את החוליו איגלסיאס המכונה כיום פבלו רוזנברג. מולו, הקליק היו טלוויזיית המציאות האמיתית של 2004, עם המוות שלא מאחר לפגישות ואנשים שרוצים לצחוק מול הכאוס הישראלי ועם האמירה הברורה שאת הזר שקניתם למויאל – תנו לקליק.

לא בטוח שנינט טייב 2009 תזהה את הילדה ששרה "ארוכים הלילות מיום שהלכת". נינט טייב 2009 היא אישה חזקה, שמנצלת את הבית הריק כדי להטיח בבן זוגה שהוא "כלב" ותוהה "איך לא אמרת שלום". נינט לא תחכה לקולות הרקע של זמרים כמו בוריס סולטנוב שיעשו לה בילד אפ לפזמון. היא כאן עם עצמה ולמען עצמה, מצוידת בגיטרה חשמלית והיא יודעת מה לעשות איתה. בהתחלה חשבנו להריץ את "ים של דמעות" המקורי של זוהר ארגוב מול "ים של דמעות בגרסת נינט, כפי שאירע באנגליה בשנה שעברה, עם "הללויה" של ג'ף באקלי נגד "הללויה" של אלכסנדרה ברק. אבל ידוע שאין קנאים כחוזרים בתשובה ונינט, יחסית לימים ההם, גרה היום במאה שערים.