סמואל הנביא

בקט, קפקא, צלאן, מוסרי הזמן. כותבי ההיסטוריה הפנימית, השלדית, של האדם במאה העשרים. היסטוריה של עור ועצמות.

הייתי בטירונות. הספר של בקט, "מולוי", בהוצאת 10/18 הצרפתית, על הכריכה אבסטרקט יפה של אביגדור אריכא, נתקע במקרה בין הדברים שלקחתי לצבא. ערב אחד בביתן הבנות הארוך קראתי: "אני פה בחדר של אמא שלי, זה אני שגר בו עכשיו". המוזיקה של המשפט כפתה עליי לשמוע אותו בעברית. והעברית, כמו מולוי, כמו מוראן, כמו מאלון, כל הדמויות עם המ"מים, חיפשה הקלה, לא הצלה. רצתה בניין, לא מונומנט. הסתפקה בקומת אדם, בלשון יומיום. התחלתי לתרגם את הטרילוגיה יותר מתוך צורך לשמוע את העברית הזאת, מתוכי, כמו דרך מסרגה דקה.

כמה שנים אחרי המפגש הראשון עם בקט קראתי את פרוסט. ידעתי שבקט, לפני שנעשה בקט, כתב מסה ארוכה על פרוסט. אבל לא ראיתי מה זה עושה אצל זה. עד שפגשתי בליאוני, הדודה שאינה יוצאת מחדרה וממיטתה, ובאמצעות מבטיה בעד החלון היא כותבת את הכרוניקה של עירה. ליאוני של פרוסט תתגלם באמם-יולדתם של מולוי, מאלון וא?לו?ש?ם. הצ?ל?חות האהובות עליה, המעוטרות באגדות "אלף לילה ולילה", החזיקו בחיים גם את גיבוריו של בקט.

מן המטווה העשיר של פרוסט משך בקט פתיל אחד וממנו בנה עולם שלם. מן החדרים האכזריים של פרוסט בחר לו תא קטן, לעתים כד, לעתים צינוק, והתמקם בו. מולוי המחויב למסור בכל יום כך וכך דפים, "הרבה דפים – הרבה כסף", שם את ידו בידו של כותב "הזמן האבוד" ויחד יחזרו-יממשו את דברי קוהלת: "ע?ת לבקש וע?ת לא?ב??ד". עת לאבד הופך לציווי. הגיבור של בקט, לאחר שהתרושש מכל נכסיו, כותב מהב??לי, מהאין-לשון. "נשכחתי לעצמי, נאבדתי לעצמי." הוא מפקיר עצמו לאבידה כשם שהגיבור של פרוסט מחויב לתנאי השכחה.

אם פרוסט מבשר את בקט, הרי שבקט מסגיר את פרוסט. כשתרגמתי את בקט לא חשבתי שאטבע באוקיינוס של פרוסט. ההבדל הרדיקלי ביניהם הוא שהאחד מלביש והאחר מערטל. הזמן האבוד של פרוסט מתחיה במלוא מחיר אובדנו אצל בקט.

היום, עשרים שנה חלפו ממותו של סמואל בקט. חידת בקט עדיין מחכה לנווד חדש שימשיך לגולל אותה.

***

הלית ישורון היא מתרגמת ועורכת. בין השאר, תרגמה את הטרילוגיה "מולוי", "מאלון מת" ו"אלושם" של בקט וארבעה כרכים מתוך "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט.

* הסופר והמחזאי האירי סמואל בקט נולד ב-13 באפריל 1906 בדבלין.

* לאחר שנים של נדודים, קבע ב-1939 את פריז כמקום מושבו הקבוע בטענה ש"צרפת בימי מלחמה עדיפה על אירלנד בימי שלום".

* פרסם רומנים, סיפורים, שירים, מחזות, תסכיתים, תסריטים, וכתבים עיוניים.

* התפרסם בציבור הרחב בזכות מחזהו, "מחכים לגודו", אותו כתב ב-1948. המחזה נכתב במקור בצרפתית, תורגם על ידי בקט עצמו לאנגלית ונבחר בסקר שערך ב-1999 התיאטרון הלאומי המלכותי של בריטניה למחזה האנגלי המשמעותי ביותר שנכתב במאה ה-20.

* בין השנים 1951-53 פרסם את הטרילוגיה "מולוי", "מאלון מת" ו"אלושם" שנכתבה אף היא בצרפתית. ייחודם של שלושת הרומנים טמון, בין השאר, בכך ש"ה'גיבור' של כל אחד מהם 'חיבר' את קודמו" (כפי שנכתב על גב המהדורה העברית).

* זכה בפרס נובל לספרות ב-1969.

* מת ב-22 בדצמבר 1989 בפריז.