הביטלס - "The White Album"
"בשנות ה-70, גרנו ברוסיה ואבא שלי קנה מערכת סטריאו מאוד משוכללת. ברוסיה של אז לא היו מערכות סטריאו טובות ולא הייתה רשות להביא תקליטים מחו"ל והיה לי מזל, בין היתר עם התקליט הזה. את הביטלס אהבתי בלי להבין אף מילה, עד היום אני לא מבין מה הם רוצים כי אני לא מבין אנגלית. הרגשתי שזה מכניס אותי לעולם אחר, בלעתי את זה כמו בן אדם שלא אכל 6 שנים וזה נתקע שם. יותר מאוחר, ההשפעה שלהם הטביעה את עצמה בצורת עיבודים, שירה וחשיבה על להיזרק משיר לשיר כמו שעשינו בחברים של נטאשה באלבום "רדיו בלה בלה", שהיה סוג של אלבום לבן"
אלטון ג'ון - "Captain Fantastic"
"הדגש שלי באלבום הזה הוא על סאונד. לא הבנתי שם מי נגד מי, אבל הרגשתי את הזמר המדהים, הפסנתר והתופים. לא ידעתי אז שקוראים לזה הפקה, אבל זה עשה עליי רושם אדיר".
פול מקרטני ולהקת כנפיים - "Band On The Run"
"האלבום הזה היה כבר תוצאה של הערצה עיוורת לפול מקרטני. דווקא אחרי הביטלס הרגשתי שממנו אני שואב את כל העניין. לא מזמן, לפני חמש-שש שנים החלפתי אותו בלנון".
יוני רכטר - "התכוונות"
"יוני רכטר מסמן עבורי את העלייה לישראל, למקום שאני לא מכיר. הוא גילה בשבילי את העולם של כותב שירים מורכב עם הרמוניות, משהו שהאוזן שלי לא ידעה על קיומו. פתאום, כילד ונער בן 14 הרגשתי שאני נמשך לעומקים האלו. זה היה תקליט עם המון מוזיקליות ונגינת בס, שגם לימדה אותי כבסיסט. דרכו, נכנסתי לפן המאוד מסוים של המוזיקה הישראלית".
כוורת - "סיפורי פוגי"
"האהבה אליהם התחילה עוד ברוסיה עם 'נחמד, נחמד, היה ממש נחמד". לי זה נשמע כמו תפילה מוסלמית וחשבתי שעם שירים כאלו, כנראה שאני מגיע לארץ מאוד מזרחית. השילוב שלהם בין הבס של אוליארצ'יק לשירה שנשמעת בכלל ערבית באוזן רוסית עשה לי את זה. אחרי זה הבנתי שמדובר שיא האשכנזיות. עם הזמן גם התחברתי לחוש ההומור ובואנ'ה, זה אחד מאלבומי הקונספט היחידים שיצאו בישראל ונשמעים מעולה".
פינק פלויד - "Wish You Were Here"
"פינק פלויד לקחו אותי למחשבה על סיפור, על המוזיקה כאמצעי לספר סיפור, כמו שעשיתי באלבום שלי, 'כוכב האהבה'. כמה שאני מתנסה במוזיקה מורכבת, אני עדיין יחסית פופי בטעם שלי וזה אלבום מייצג. 'ספטמבר', האלבום החדש שלי במובן הסיפורי הוא קונספט. במוזיקה הוא יותר מחווה ללאונרד כהן, בוב דילן, ג'יימס טיילור חבר'ה כאלו שגיליתי בשנים האחרונות שלא גדלתי עליהם כמו פינק פלויד".
קווין - "Night At The Opera"
"נגנבתי בתור ילד ברוסיה מאחד שהשמיע לי קטע מהאלבום. נפלתי על הראש. איזו הפקה! איזו נגינה! מה זה הזמר הזה! והכל בכלים בסיסיים כל כך. עם כל הכבדות הזו, יש פופיות באוויר, וזה נפלא"
ולדימיר ויסוצקי - "Golden Hits"
"ויסוצקי הוא האהבה למילה הכתובה. כמעט כל השירים שלו הם אותם מנגינות סביב מילים משתנות שהן גם כאב וגם שמחה. אופרת מילים של וירטואוז. אתה יכול לשמוע את זה לצחוק ולבכות וזה לא קשור למוזיקה בכלל".
סרגיי רחמנינוף קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר
אין לי ממש חיבה וסובלנות למוזיקה קלאסית, אבל יש בקונצ'רטו הזה אלמנטים טראגיים, רומנטיים ומאד מודרניים בעיני. זה יכול להתאים לי למחשבה על שירים, על מוזיקה לסרט. רחמנינוף לא סתם מתחכם אתה מרגיש את הבטן שלו. מוצארט ובאך זה יותר מדי נעים בשבילי, פה אתה מרגיש את המעיים".
עמיר בניון - "הכל עד לכאן"
"מעמיר אני לוקח את הדיאלוג של האמן עם האמונה. כל הקטע שלו הוא שהוא לוקח את המוזיקה הים תיכונית למקום מאוד בוגר ובטקסט הוא מדבר על שפלות מול משהו גבוה וזה דיבור שלא אופייני להרבה מוזיקאים. מעטים יכולים לבטא עד כמה אנחנו קטנים מול דברים גדולים. כולם מדברים על כסף והוא מגלה שכל הגבהים האלו בחיים שאנחנו עולים עליהם הם בעצם חרטא, סתם דבר מנופח בלי שום ערך"