כונן דיסק

כל זמרות האר אנ' בי, הסול והפופ ביקום, שחלמו אי פעם על גראמי, נשמו לרווחה כששמעו על תאריך היציאה הסופי של “The Elements of Freedom", אלבום האולפן הרביעי של אלישיה קיז. המשמעות של תאריך השחרור – 15 בדצמבר בארצות הברית – היא שהאלבום לא יהיה מועמד לגראמי שייערך בשנת 2010, כלומר הפעם לא תזכה קיז בכל קטגוריה אפשרית, אחרי שתוך שלושה אלבומים השיגה 12 (!) גראמי.

במקום זאת, האלבום החדש סתם ידרוס את דוכני המכירות כפי שעשו קודמיו. הזמרת בת ה-28 יכולה לשנות תספורת, לשיר על דיכאון ושברון לב, לעדכן את צליל האר אנ' בי שלה למוצר חלקלק אך מורכב, לשתף פעולה עם הכוכב העולה Drake ועם הכוכבת הלא עולה ביונסה מחד ועם בעלה ג'יי זי מאידך (האלבום מכיל חלק ב' מדהים ל- “Empire State of Mind") ועדיין – “The Elements of Freedom” יזכה בדיוק באותם פרסים, רק בשנת 2011.

אלישיה קיז היא אחת הזמרות האהובות בעולם לא רק בהיבטים של כסף מזומן שמחליף ידיים תמורת מוצרים הנושאים את שמה, אלא בסך הכולל של פעילויותיה הפילנתרופיות ויכולת הטפלון העל אנושיות, שבעזרתן הצליחה פשוט שלא להסתבך באף פרשייה מביכה כזו או אחרת. הפעם היחידה שקיז הייתה קרובה לשערוריה הייתה כשטענה בראיון שנערך בשנת 2008 שאין דבר כזה "גנגסטה ראפ" ושמדובר בתרגיל ממשלתי שנועד למנוע מאמנים מובילים כמו טופאק שאקור ונוטוריוס ב.י.ג להפוך למנהיגים חברתיים. הייתה גם שערורייה של הופעה בחסות חברת סיגריות, וגם זה הוחלק כמו התספורת החדשה שלה. בסך הכל, אלישיה קיז היא עדיין, גם בגיל 28, הבת של השכן שהייתם מתים להביא הביתה.

צריך מישהי בגודל של סוזן בויל כדי לחסום סוס מנצח כמו אלישיה קיז. אלבום הבכורה של סנסציית הריאליטי הצליח להשאיר את “The Elements of Freedom" במקום השני. עם זאת, קיז מכרה 417 אלף עותקים מהאלבום, מספר מצוין לעידן המכירות הדליל בו אנו מצויים כרגע, אך ירידה דרסטית לעומת מכירות השבוע הראשון באלבומה הקודם (742,000 עותקים). האלבום הגיע כמובן למקום הראשון בטבלת המכירות של האר אנ' בי וההיפ הופ, למקום ה-17 בטבלת מכירות האלבומים באנגליה, למקום השישי בטבלה ההולנדית, ה-15 בטבלה הגרמנית וה-16 בטבלה הצרפתית. בישראל, שאימצה את קיז מהרגע הראשון עם “Fallin", האלבום כבר נמצא בחנויות בייבוא של NMC יונייטד.

המוזיקה של אלישיה קיז, כמו הפנים שלה, מקשות על מבקרי המוזיקה לומר מילה רעה על הנשמה הטובה הזו. "אם האלבום הזה מבקש סבלנות, הוא בהחלט מרוויח אותה", נכתב באינטרטיינמנט וויקלי, שיצא מגדרו עם ביקורת של A-, אבל במשפט המסיים הזה אומר הכל – מה שאצל אחרים מותר לכנות "משעמם", אצל קיז הוא "סבלני". "היא משלבת השכלה קלאסית עם נטייה להיפ הופ", מתפייט המבקר של השיקגו טריביון, שמנסה לצנן את ההתלהבות ("מוזיקה היא לא עסק של כרטיסי ברכה, אבל קיז לא תמיד יודעת את ההבדל") אבל מסכם שמדובר באלבום מצוין, עם שלושה מארבעה כוכבים.

הניו יורק טיימס מסמן את מגמת המרד נגד הסימפטיה המוגזמת לקיז ("כל המלכותיות הזו מתחילה להתיש בשלב מסוים") ורק מגזין Slant חותך באכזריות עם שניים וחצי כוכבים ומחמאות בעיקר לביונסה, על הדואט “Put It In A Love Song".

קיז היא זמרת שכולם רוצים לאהוב ואף יוצאים מגדרם כדי לחפש סיבה לעשות זאת, אך גם זה לא מספיק - מבקרי המוזיקה בעולם דורשים את השינוי שמגיע להם אחרי ארבעה אלבומי אולפן וטריליארדי עותקים.

צריך לצלוח את כל 52 הדקות של האלבום כדי להגיע לרגע שבו אלישיה קיז מקפלת את שכבות הבולשיט שממלאות את "The Elements of Freedom" וחוזרת לקצב הפשוט של "Empire State of Mind", מהשירים הגדולים של 2009 והפעם ללא המצלצלים של ג'יי זי, כדי להבין עד כמה האלבום הזה הוא החמצה. קיז היא מלחינה מחוננת ומעבדת עם כישרון נדיר לתפוס את הרגע שבו מי שמקשיב למוזיקה מתחיל גם להזיז את הראש, אבל היא ממעטת מאד לרגש. היא כמעט לא מנצלת את הקול הגדול שלה לבלדות סוחפות באמת ונתקעת באלבום בניסיון להישמע כמו מריה קארי. למעשה, במהלך ההאזנה לאלבום, נכנס לחדר אדם שטען בתוקף שאני מסתלבט עליו ואכן מדובר במריה קארי ולא באלישיה קיז.

אז לא, אלישיה קיז היא לא מריה קארי וגם לא ביונסה (והדואט שלהן רק מחדד את ההבדל) ולכן הכאילו עדכניות של קיז באר אנ' בי היא בעצם בעוכריה, גם בשירים מוצלחים יחסית כמו "Try Sleeping With A Broken Heart" או "Unthinkable". קיז היא זמרת של ווקאליות צמודה לפסנתר, שההשכלה הקלאסית שלה נמצאת בכמה דרגות מעל היוצרות בז'אנר. כשהיא לא נצמדת לכך, כמו ברוב האלבום, קשה לשרוד את כולו.

מי שבכל זאת מצליח ומגיע עד הפזמון הענק "בניו יורק, ג'ונגל הבטון ממנו עשויים החלומות", מבין שממילא הלכו כל פרסי הגראמי של שנת 2011.