המובחרים של 2001 על פי שי גולדן

חמשת הגדולים של שי גולדן לשנת 2001 עלאק! זה נשמע יותר כמו פיילוט לתוכנית להיטים ברשת ג' מאשר סיכום רציני במדור תרבות, מכובד אחושרמוטה, לשנה, שהיתה בסיכומו של דבר די קקה. אבל היי, אנחנו הרי בעניין של מכובדות וחגיגיות וכל החרטבונה של הפפיון והנשיקות הבורגניות ב-00:00, ואווירת סוף שנה ולמה להעכיר את האווירה וכו', אז יאללה, חמשת הגדולים של שי גולדן (עלאק...) לשנת 2001.

ראשון ברשימה לא רק משום שהפך לאירוע הטלוויזיוני הכי משמעותי של המיליון שנים האחרונות בערך, ולא רק משום שהפך את כל מי שמחזיק את קופסת השטן בבית לצמית בכפר הגלובלי (רבע שעה לפני שזה הופך לשבט דוב המערות), ולא רק מכיוון שמדובר בשילוב מהמם של היסטוריה בהתהוותה – בשידור חי! ולא רק משום שבסך הכל זה היה אחד החזיונות הספקטקולריים בהיסטוריה של האימאג'ינג, ולא רק משום שהוא טרף את כל הקלפים של כל השחקנים בכל השולחנות בכל התחומים, ולא רק בגלל שהוא טלטל את הוליווד ואת המדיה האמריקאית ברמות שקשה לתאר, ולא רק משום שזה היה האירוע הכי קרוב לסוף העולם שתועד אי פעם במצלמה, קריסת התאומים והדרמה שהתלוותה לכך היא האירוע התרבותי החשוב ביותר בשנה החולפת מכיוון שהיא הוציאה את הקונטקסט מקונטקסט והפכה את כל המסמנים למסומנים ולהפך, ברמות שהתרבות עדיין לא התחילה לקלוט את עוצמת השפעתן העתידית. דוגמה קטנה: נסו לחשוב על המושג "סמל פאלי" ולא לקבל שפריץ של סתירות רגשיות והקשריות.

היה צריך לכתוב "עמישראל מגלה את ג'.מ. קוטזי", אבל העם מעודכן יותר ממבקריו, ו"חרפה" המופתי של קוטזי ראה אור כבר בשנת 2000. אלא שסחבק הניח עליו יד רק בשנת המס הנוכחית ובעקבות מפגש המשך עם "נערות" גמר עם עצמו אומר להביא את בשורת הקוטזי לציויליזציה המוכרת לו ולקבוע כי ג'.מ. קוטזי הוא הסופר הטוב ביותר הכותב כיום באנגלית, וכי "חרפה" היא יצירה שנולדה ממעמקים כה נדירים של כישרון, רגישות והבנה של המין האנושי, עד כי קשה שלא להשוות בפה מלא בין קוטזי לגדולים באמת, אבל באמת. של כל הזמנים, הכוונה. כן, רק בהסתמך על שני הספרונים הבניזונות האלה.

וטוב שכך! הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנים האחרונות. דובר קוסאשווילי נראה כמו שם טוב לתאר באמצעותו את עתיד הקולנוע הישראלי, ו"חתונה מאוחרת", שזכה להצלחה חובקת, גם אצל המבקרים, בעיקר אצל הקהל ואפילו אצל חברי האקדמיה שחילקה לו איזה 30 פרסים, כולל פרס הסרט הטוב למפיק, שהוגש על ידי יו"ר האקדמיה, מרק רוזנבאום, שהוא המפיק בעצמו. נשמע כמו עסק משפחתי מסובך? "חתונה מאוחרת" הוא זה, פלוס סצינת הסקס העברי הגדולה בכל הזמנים.

אחרי מאבק ממושך וכו' וכו', אחרי סרטן וכו' וכו', ג'ורג' האריסון, החיפושית הכי בעולם, מאז שלנון נרצח, משווה את מספר הביטלים החיים לאלה המתים. העולם גם ככה הוא חתיכת חרא של מקום לחיות בו, בעיקר בשנה האחרונה. לכתו של ג'ורג' בטרם עת הופכת אותו לכוכב לכת אנטיפתי במיוחד, ומסמלת באופן (כמעט) סופי את קץ ילדותו של העולם. ברוכים הבאים לימי הביניים, הקאמבק.

וטוב שכך! מלא מעצמו, מדושן, חושב שהוא מי יודע איפה, מבסוט מהכוח ששמו בידיו לומר את המילים הבאות: כשאלוהים ברא את האשה הוא התכוון לקארי אן מוס, אבל אפילו ממציא הטלוויזיה לא היה יכול להאמין שיום אחד – ואיזה יום זה היה – דייויד צ'ייס יתיישב ויכתוב את הסיבה לשמה נועד הוא במקור, להמציא את הטלוויזיה. העונה החדשה של "הסופרנוס" – ובעיקר שלושה מהפרקים האחרונים: הפלאשבקים של טוני, האונס של לוריין בראקו והרצח של החשפנית – היא תמצית מעט התקווה שעוד נותרה בעולם להאמין באפשרות שהטלוויזיה אינה מצאצאיו של לוציפר וכי בקצב הזה, לרשימת האמנויות תצטרף אחת חדשה – עשיית טלוויזיה.

1. טלטלה בעולם המול"ות העברי – שמעון אדף בכתר, חיים פסח בבבל, כנרת וזמורה מתאחדים, קשת פוגעת בכל ירייה, ועוד יש למה לצפות בשנה הבאה.
2. הארי פוטר מאניה(ק) – הכל כבר נכתב, אפילו סחבק מתחיל להשתעמם מעצמו (מה דעתכם בעניין אוורור "סחבק"?).
3. "פרל הארבור" טובעת אצל הקהל – סרט שנתפר לפי מידותיו של הקהל, במטרה להוציא אותו פראייר ותוך הסתמכות על נוסחת שיווק פלוס מוצר פוטוגני, הפך לפארסה קולנועית. אבל צריכים לתת קרדיט למפיקים על התזמון. שלושה חודשים מאוחר יותר, באדיבות כוסאמה בין לאדן, נרקמה גירסת ההמשך.
4. עברי וקורין חוגגים עצמאות – ויוצאים מהארון. בימים של בצורת, כנות היא בדיוק מה שנחוץ כדי לכסות על הצביעות המדופלמת הכללית.
5. גיל ריבה עושה את זה – ונפטר מ"שליחות קטלנית", לטובת טור אבהות במוסף של העיתון של המדינה של האחות הקטנה של האחות הגדולה שהותקפה בספטמבר. אבא, טלטול!