ניצחונות אמנותיים מצליחים לרגש אותי הרבה יותר מכל הצלחה אחרת. במיוחד כמו זה של איציק קלה, האיש שבמשך שלושים שנה הצלחתו העצומה בקרב הקהל לא באה לידי ביטוי בתקשורת גם בגלל שהוא עצמו לא חשב על כלום מעבר למוצר המשובח שניפק. קלה הוא אמן פשוט שעושה מוזיקה מהלב, יוצא לשמח חתן וכלה וזה מספיק לו. עכשיו, בחסות ההצלחה של המוזיקה המסתלסלת ומיתוגה המחודש, הוא זוכה לכבוד הראוי. מה שעוד יותר מעורר אמוציות בהצלחה שלו, זה שקלה חוגג עם האג'נדה המוזיקלית שלו, בלי לזוז ממנה מילימטר. את זה הקהל יודע להעריך יותר מהכל.
את הדרך שלו להיכל התרבות ולאמפי בקיסריה, עשה איציק קלה בדרך שלו. את סיבוב ההופעות החורפי שלו שיפתח ביום שבת הבא בבאר שבע, הוא מקדם בעזרת השיר "צמא אלייך". מעבר לסאונד עכשווי ועדכני, השיר די מאפיין את עשייתו במהלך הקריירה. בניגוד לשנים שבהן התפיסה בברנז'ה היתה שכדי להגיע למיינסטרים יש צורך בקריצה לצליל "לבן" יותר ופחות חריף, הפעם זה בדיוק ההפך. אמנים שניסו לרקוד על שתי החתונות נשארו ברוב המקרים רווקים. קלה העדיף להיות נשוי לאשה נאמנה שתשאר איתו לנצח, על פני פלירטוט מזדמן. גם כיום קלה הוא זמר של מוזיקה כבדה, טורקית אסלית עם סלסולי מקאמים שאפשר לשמוע רק בבתי כנסת - וגם זה לא בטוח. גם "צמא אלייך", למרות שהוא נשמע כמו שיר קצבי וקליל, לא באמת שונה מלהיטיו הקלאסיים מלפני עשרים שנה.
שריף קצת מבולבל
זה בדיוק מה ששריף לא משכיל להבין. שריף, אלוף במאוואלים, חיית קצב ושועל בימתי מדהים, נמצא באותה בלטה מוסיקלית של קלה. יש ביניהם רק הבדל קטן: שריף מנסה להתאים את עצמו למציאות החדשה ושובר את עמוד השדרה האמנותי שלו. שם הסינגל החדש שלו, "מבולבל", מאוד מאפיין את מצבו בשנים האחרונות.
הטעות הבסיסית של שריף היא שהוא לא ממצה את יכולותיו. דווקא עכשיו זה הזמן של שריף להביא את מה שהוא יודע. אחרי קצב ה"מלפוף" הרצחני ששלט ברחבות עד לפני כמה שנים, חוזר קצב ה"באלאדי" לתת בראש. "מלפוף" הוא מקצב מהיר שמסוף שנות התשעים הלך והתעצם. רגע לפני שהוא עבר את המהירות המותרת, שב ה"באלאדי" האיטי, הבסיסי והמענטז יותר. לצורך המחשה: "בלבלי אותו" של קובי פרץ רץ בקצב "מלפוף" ו"אש" של משה פרץ רוקד על קצב "באלאדי". הבאלאדי מתאים בול לשריף.
מבחינתו של שריף נפתח חלון הזדמנויות נדיר. הוא יכול לתת לשירים שלו לנשום. יותר מזה, הוא יכול לנשום בעצמו בביצוע ולהפגיז ביכולותיו הווקאליות. במקום זה הוא הוציא את השירים "טבעת" ו"כמו מטורף" בקצב רצחני שלא נותן לאוזן לנשום. הסינגלים האחרים, "קצת רומנטי" ו"מבולבל" החדש, כבר נשמעים כמו צעדים בכיוון הנכון, למרות שזה עדיין לא מספיק. זאב נחמה כתב, הלחין וגם עיבד את "מבולבל". גם נחמה בעל חוש הריח המפותח קלט שעדיף ללכת על קצב "באלאדי", עטף את השיר בגיטרות ואווירה שפרשה שטיח אדום בפני שריף. למרות זאת, הביצוע נשמע לחוץ מדי ובטון גבוה מדי שפשוט לא נשמע טוב.
מפתח ההצלחה של שריף נמצא ליד הדלת. הצלחת הדואט "יחד" של קובי פרץ ואישתאר היא סוג של רמז עבורו. יותר כינורות, יותר נשמה, חום, שירה נכונה וסבלנית, שתוציא החוצה את הבשר שיש לו בגרון, יעשו לו רק טוב. זה הזמן של שריף להוביל ולא להיות מובל.