כבר תשע שנים ש"הרווק" הוא הפורמט הכי נצפה בסלון של נשים אמריקאיות. כמו "המירוץ למיליון", "האח הגדול" ו"הישרדות", הוא מגיע אלינו הרבה אחרי שההיסטריה האמריקאית כבר נגמרה, ואחרי ניסיונות כושלים לעדכן אותו לגרסה מקומית. ב"קחי אותי שרון", התברר שישראליות גרידא היא לא אדמה פורייה לבנות עליה ריאליטי שידוכים מוצלח, ואז הביאה HOT את ארי גולדמן בשביל לתת תחושה של אמריקניות ל"מכל הבנות בעולם". עכשיו "אבוט רייפ המאירי" הרימו את הכפפה בניסיון להביא את האמריקאיות לא בדמויות, כי אם בפורמט לישראל.
העונה הפותחת של "הרווק" (שלישי ב-21:00, ערוץ 10) מתרחשת באחוזה בקיסריה שמעוצבת באופן נחשק. הבית עמוס נברשות, וילונות, בדים נשפכים, תאורה צהבהבה, צבעי אדמה, בריכה וג'קוזי שמרמזים על כמות העור החשוף שנראה ב-18 הפרקים הבאים. הרווק המדובר, גיא גיאור, נבוך ונרגש מהמעמד, ובאמת מוכן ומזומן לתת את כולו פיזית ורגשית. הוא עומד בחזית האחוזה כדי לקבל את פני הבנות, חנוט בחליפת שרד ומאובזר במוצרי שיער מתוחכמים. בעוד כמה דקות יגיחו לימוזינות, ומתוכן תצאנה הבנות של גיא, כל אחת מהן לבושה בשמלת ערב שתואמת את רוח הגרסה האמריקאית.
"אבוט רייפ המאירי" עשו הכל כדי להשאיר את האדפטציה הישראלית נאמנה למקור. הטוקסידו של גיאור, ממש כמו הלימוזינות, שמלות הערב והפורמט כולו, הוא ישראלי בערך כמו כיכר המדינה. אבל פורמט מוכר הוא מוכר, ו"הרווק" של ערוץ 10 הוא העתק כמעט מושלם לזה של ABC.
מעבר לחיצוניות ולמבנה הסט, גם הטקסיות נשארה נאמנה לפורמט; החסינות שמעניקים הוורדים (המועמדת שקיבלה ורד נשארת לפחות עד הפרק הבא), חלוקת ורד הרושם הראשוני בפרק הראשון (הרווק מעניק חסינות לזאת שהכי מצאה חן בעיניו לפני טקס הוורדים), הדייטים הקבוצתיים או האישיים (האם הבנות יוכלו לשבת עם גיא בניחותא, או שיצטרכו להתמודד עם צ'ילבות תחרותיות?), טקסי הוורדים שבהם נשאלת השאלה "האם תסכימי לקבל את הורד?" (האם הבנות יסכימו להישאר בבית הפוליגמי הזה?), הנסיעות לבתי ההורים (זה ידוע שכל אם תשמח לפגוש את החתן של בתה רק פעם אחת לפני האירוסין), הפגישות עם הוריו של גיא (מי מספיק טובה בשביל הילד שלי?), הפגישות האינטימיות (מניסיון מר של "הרווקה" האמריקאית, נוכחות של מצלמות לא עושה טוב לתפקוד המיני) ולבסוף הענקת הוורד הסופי, שבו בחורה אחת נשארת דחויה ואומללה, והשנייה זוכה בהצעת נישואין. מעניין אם גם סופם של הזוגות יהיה דומה לגירסה האמריקאית: כמעט כולם לא החזיקו מעמד, ויש גם סיפורים על יחסים שהסתיימו באלימות.
"הוספנו אייטמים שיעזרו להפוך את התהליך לישראלי יותר"
הדבר היחיד ששונה בגרסה הישראלית הוא אורכה פי שתיים מהאמריקאית. למרות הדימיון הרב, רועי סטריקובסקי ואוהד גלעוז, שאחראים על האדפטציה המקומית של "הרווק" (סטריקובסקי הוא הבמאי הראשי וגם ערך את העונה השנייה של "הישרדות" ושוקד כעת על העונה הרביעית, ואילו גלעוז הוא העורך הראשי), מבטיחים שהריאליטי שהם יצרו, לפי הפורמט האמריקאי הידוע, עם כוכב סדרת ריאליטי ישראלית ידוע, מנצח את המקור שלו מ- ABC.
רועי: "בסטנדרטים, אני חושב ששדרגנו את הפורמט האמריקאי. ברמת הלוק, בתאורה, ההתייחסות היא יותר כפיצ'ר, ברמה הטכנית. ברמה התכנית, הוספנו עוד אייטמים שיעזרו להפוך את התהליך ליותר ישראלי. למשל, במשימות ההתאמה. במיוחד באהבה, אתה לא יכול לדעת עד שאתה יודע, ובשביל התאמה מדויקת צריך לדעת לחפש את הדברים שמעבר. אז בדקנו אותן בתחומי האהבה. קרי, ביקשנו מהן להכין מתנות מיוחדות, או לספר סודות כאייטם. רצינו לבדוק איך הן מביעות את עצמן ברמת הרגש, אז ביקשנו מהן לכתוב שיר. בגלל שיש כל כך הרבה בנות והזמן האמיתי שבו הוא יכול לבלות איתן הוא כל כך מועט, הכנו את המשימות האלו שדרכן הוא יוכל להחליט את מי לקחת לדייטים. אני, דרך אגב, חושב שההצלחה של התכנית היא בניקיון שלה. יש משהו מאוד אותנטי מבחינת גיא. הוא מאוד מתרגש, ומאוד טבעי".
איך אתם מסתכלים על זה בתור אנשים שלא היו מוכנים לעבור את התהליך הזה?
אוהד: "אנחנו ממש לא ניגשנו לזה בציניות. למרות הז'אנר שאנחנו עובדים בו, אנחנו באמת מאמינים בתהליך הרגשי שמתנהל כאן".
אתם באמת מאמינים שאפשר תוך 18 שבועות למסד קשר בצורה כזאת?
רועי: "אה, ברור. זה קרה לי. וזה גם קשור לריאליטי. כשאת נכנסת לתא לחץ כזה, זה מזרז תהליכים. מה שבחיים היה לוקח לך חצי שנה, כשאת הבחור את יכולה לראות רק בשני ובחמישי, פה את יכולה לעשות הרבה יותר מהר. ואני גם יכול להבטיח שבסדרה הזאת כל הבנות פוגשות את גיא כל שבוע".
וזה עדיין אינסטנט.
רועי: "ב'הרווק' האמריקאי, אחרי שהוא עושה את הפרופוזל, הם עוברים לגור ביחד, כדי להבין אם זה אמיתי. זה לא שונה פה".
לקראת סוף העונה מגיע השלב שבו הבנות יצטרכו להביע את עצמן רגשית, ובפרק אחד כולן מספרות לו שהן מתאהבות בו. זה לא קצת מאולץ?
אוהד: "האמריקאים עובדים במתכונת של 7 8 פרקי ריאליטי לעונה. אנחנו עושים יותר מכפול, וזה רווח. כי שם, אחרי דייט וחצי, היא כבר מאוהבת. פה יש היכרות נטו, של חוויות ביחד ושל צחוק משותף. אני חייב לומר, בביקורתיות מסוימת, שיש בנות שהתאהבו בו אהבה קשה. ולפעמים ביחסים, אתה לא רוצה להיות מספר 2. אז קשה לי להגיד אם הבחורה שפותחת את הלב רוצה לא להיות מודחת כי היא רוצה להישאר בתכנית, או כי היא באמת רוצה להיות עם גיא".
רועי: "וחשוב לזכור שזאת תכנית בלי פרס. הפרס הוא אהבה. אבל זאת גם התכנית הכי אכזרית, כי גיא לא מנפה את הבנות כי שנכשלו במשימות אלא את אלה שלא מתאימות לו. זאת דחייה של רגש. ובתהליך הניפוי אפשר גם לראות אילו בנות הוא אוהב. הוא היה די עקבי".
אוהד: "בסינון, מבחינתנו - וונאביז הם נובאדיז. תנאי הכניסה הכי חשוב הוא לחפש את הדבר האמיתי. הגיעו אלפי בנות לניפויים, וזה היה תהליך ארוך ומאוד קשה, לא רק של ניפוי בנות שפנו לאתר, אלא גם הייתה עבודת שטח של ליהוק".
ואיזה תהליך מוסרי אתם עברתם עם עניין הפוליגמיה?
אוהד: "אני בסדר גמור עם זה, מוסרית".
רועי: "אני לא חושב שזה כל כך שונה מהחיים. לא קורה לפעמים ש- 3 גברים רוצים מישהי בבת אחת? חזרנו לימי התנ"ך. אני מאוד בקטע של שלמה המלך".
רועי: "וזה גם מביא לזה שנראה מה בנות מוכנות לעשות ולומר בישראל של 2010 בכדי לקבל ולהשאיר את הגבר שלהן. ניסינו לעשות משהו מאוד אותנטי ומאוד רגשי. לא יודע אם זה מזכיר את 'סקס והעיר', או את הישראליות האמיתית של איך שאישה צריכה להתייחס לגבר. יש, למשל, מתחרה אחת ששואלת את עצמה איך זה שהיא זו שצריכה להילחם על הגבר שלה".
זה מה שתיארתם לעצמכם שתעשו לפני כמה שנים, כשהייתם עסוקים בלימודי קולנוע?
אוהד: "אני מאוד אוהב ריאליטי. מבחינת העשייה, יש בזה התכתבות עם החיים וערבוב של דוקומנטרי ובידור יחד, שמאתגר אותי כיוצר. זה משהו שמדבר ישירות עם החיים, עם העולם, עם הסביבה. למשל, לא ציפיתי שהקנאה תצא מהבנות כל כך מהר. זה משהו מאוד ישראלי, אני מניח".
רועי: "וכמובן, שהחיים יותר חזקים מכל דבר אחר. אני מאוד מעריך את גיא, על כך שבכל הקונטקסט שהוא היה בו במהלך העונה, הוא הצליח כל הזמן להישאר נאמן לעצמו. הוא נראה לי גבר של נשים. רומנטי, מפנק, אמיתי. ואף במאי או עורך לא יכול להמציא את ההתרגשות שלו, זה בטוח".