דבש מלכות

עצם העובדה שיעל פוליאקוב הצליחה ליצור את העונה השנייה של "הכל דבש" היא סוג של נס טלוויזיוני. נדמה היה שעם מותם של פולי, כוכב הסדרה, ושוש עטרי, ההברקה הליהוקית, הסדרה איבדה את מרכיביה העיקריים, את האבא והאמא של המשפחה המיוחדת שעלילותיה הרכיבו את העונה הראשונה המשובחת. הפתרון הראשון היה בהצבת האם האמיתית של המשפחה, שוש פוליאקוב, בתפקיד עצמה, ונדמה שבאופן מפתיע ולא מפתיע - שוש מגלמת את עצמה לא פחות טוב מאשר עשתה זאת עטרי, בתפקיד מרגש ואותנטי, ובינתיים הבחירה הכל כך טבעית בה מסתמנת כתגלית העונה, וכהברקה נוספת של התוכנית.

אך פה לא הסתיימו הבעיות של פוליאקוב. כשנדמה היה שהמתח שבין יעל לפולי היווה את הבסיס העיקרי לסדרה בעונתה הראשונה, ניתן היה להסיק כי היעדרו של הכוכב הדומיננטי יערערו את היסודות שעליהם היא נבנתה. אבל הפרק הראשון של העונה השנייה הוכיח שהבסיס של "הכל דבש" הוא חזק הרבה יותר, ושיכולותיה של יעל לשקף את המציאות הטלטלה של משפחת פוליאקוב ממשיכות להיות מרשימות.

אי אפשר להתעלם מהמרכיב הרכילותי שקיים בתוכנית, שמהווה חלק נכבד מסוד הצלחתה. כזכור, העונה הראשונה הורכבה בעיקר מההתעסקות בחיי המשפחה אחרי נפילת הגששים, ובניסיונו של פולי להתמודד עם המציאות החדשה. הרי לו היה מדובר באדם מן היישוב שמאבד את עבודתו, ספק אם זה היה מצליח לעורר איזשהו רגש או לייצר עניין, אך כשמדובר בהצצה נדירה לחייו של כוכב תרבות מקומי, זה בהחלט מסקרן. חמור מכך, היו אף שהאשימו את פוליאקוב הצעירה בשימוש ציני של המוות של אביה, כשעיקר הביקורת הייתה על הבחירה שלה להשתמש בהלווייתו כמעין אלמנט סנסציוני בניסיונה לשווק את הסדרה. אך מה היה עליה לעשות? הלא מלכתחילה הסדרה התבססה על חיי משפחתה, ולאחר שזו הביעה את הסכמתה להיחשף – הרי שהמוות הוא אירוע מרכזי בקורותיה וחלק בלתי נפרד מהתפתחותה.

וכך כל מי שהטיל ספק, קיבל אמש הוכחה נוספת ש"הכל דבש" מספקת לצופה הרבה מעבר למציצנות הבנאלית לחייה של משפחה ציבורית. מדובר בסדרת דרמה משובחת ומדויקת, מצחיקה וקורעת לב בו זמנית, ובסופו של דבר הפשטות הדרמטית שמייצרת המשפחה – גם היא מורכבת מידוענים - מצליחה לגעת בכל אחד מאיתנו.

יש בסדרה שילוב אופטימלי של ריאליזם עם בדיון, שהתבטא אמש בצורה מובהקת במהלך הסצינות מהשבעה בבית המשפחה: קשה היה להחליט אם הן אכן בוימו עבור הסדרה, או שמא תועדו במצלמה נסתרת בזמן אמת. למעשה, סצינות השבעה שיקפו במדויק את הבנאליות של עולם הסלבריטאים. אומנם על השולחן המרכזי התגודדה שורה ארוכה של מפורסמים, אך בכל הנוגע לשבעה – אחת מהסיטואציות המורכבות והטעונות בחייו של כל יהודי – מתברר שגם הסלבריטאים נוהגים כאחד האדם, וגם ביניהם קיימים הטיפוסים שמוכרים לכל אחד מאיתנו – הניג'סים, הטרחנים, חסרי הטאקט, הרכלנים, ושאר המעיקים שבאים רק לחטוף איזה בורקס קטן, ומסרבים ללכת הביתה.

אך נדמה שהבשורה הכי משמחת שמגיעה מ"הכל דבש" היא החיים החדשים שקיבלו הגששים. שייקה, פולי וגברי זוכים לסיבוב נוסף בפריים טיים, המקום שכל כך הולם אותם, אך הפעם מזווית מעט שונה. מעריציהם הנאמנים חייכו אמש בעצב כשראו את שייקה וגברי בשבעה של פולי, ונזכרו שהשלישייה האלמותית הזאת אחראית על סצינת השבעה הכי קלאסית בתולדות הקולנוע הישראלי, מ"שלאגר" המיתולוגי. אין פלא שבקטע שחתם את הפרק, כשהמשפחה צפתה במערכון "פלפילו", גם אנחנו, כמו שאר משפחת בני משפחת פוליאקוב, לא ידענו אם לצחוק או לבכות.