עוד בטרם ניתן להסיק מסקנות על השלכות עזיבתה של אורנה בנאי את "ארץ נהדרת", נדמה שבטוח להניח לעת עתה - אחרי פרק ראשון ובינוני לעונה של זו האחרונה, ופרק ראשון ומוצלח למדי של "מצב האומה" שבנאי עשתה את הצעד הנכון והסביבה החדשה שלה תעשה לה טוב יותר מקודמתה. כמוה גם שליין, שעזב את מחוזות הלייט נייט וחזר לסביבה הולמת יותר עבורו. מה גם שנדמה שהניסיון הבידורי ששליין הספיק לצבור והקילומטראז' של בנאי בבידור פריים-טיימי להמונים משתלבים היטב עם הכאילו-סאטירה-אבל-בעצם-נונסנס שמאפיין את "מצב האומה". כדי לאזן באופן טוטאלי את המשוואה, מהדק גורי אלפי את השטותניקיות מהצד האחד ואילו שי אביבי נותן לו קונטרה בוגרת (ולפעמים גם יבשושית) מהצד השני.
בין כל גלגולי הפאנלים הבידוריים למיניהם (מאז "משחק מכור" המוצלחת ועד "הספסל האחורי" המביכה), מבחינתה של "רשת" מדובר הפעם בתכנית עם הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך להרגל שבועי מהנה. אי אפשר לקרוא לזה סאטירה, אי אפשר לקרוא לזה בידור זול, אבל אפשר להפנים שהיתוך המושגים החמקמקים האלו לכדי תכנית אחת, שלא באמת צריכה הגדרה בשביל להצחיק, הוא בדיוק הדרך לייצר את אותו הצחוק בלי יומרות ומאמצים לשווא.
"מצב האומה", כפי שמשתמע משמה, קורצת מעט לכיוון אמריקה ומביאה אדפטציה ישראלית מוצלחת, ב-45 דקות מהודקות (ברוטו), לסוג ההומור של תכניות כמו "לייט נייט" של לטרמן או "ג'ימי קימל לייב". היא עושה זאת בעזרת דיאלוגים על השבוע שחלף ופינות הזויות ומשעשעות שמתכתבות גם הן עם האירועים המרכזיים בפוליטיקה ובבידור. כל זאת מבלי לקפוץ מעל הפופיק (אם להשתמש בז'רגון העוקצני שהפנה שליין אל עבר יאיר לפיד) ומבלי לנסות להיות משהו שהיא לא יכולה להיות.
גם אורכה המספק של התכנית והעדר החזירות האופיינית של הזכייניות למתוח תכניות מהסוג הזה על פני שעה וחצי של אובדן מומנטום תומכים בכתיבה המרעננת, המעט צפויה אמנם (לעזאזל, אפילו ציפי לבני הריחה את הפאנץ' מקילומטר) אבל התלושה במובן החיובי ביותר של המילה.
כי התלישות של "מצב האומה" היא בחסרונות שלה, שהופכים בראי התמונה הגדולה ליתרון: אי הנוחות של אביבי; ההפנמה ההדרגתית של בנאי שכאן צריך גם לאלתר, לא רק לקרוא מהפרומפטר; המגושמות החיננית של שליין; הילדותיות השובה של גורי אלפי - כל אלה הן מגרעות שאינן גורעות מהתוצאה הסופית, והן נסלחות לא רק כי מדובר בתכנית הראשונה אלא כי הן מגובות בתוכן טוב. בשילוב עם סקציית המסקנות ההזויה באמצע התכנית ("אין דבר כזה כולסטרול רע, יש כולסטרול שרע לו"), הנאום המבריק של עזאם עזאם (שאשכרה עבד יותר ככל שהוא הקריא אותו רע יותר), ההופעה הקצרה והממצה של עופר שכטר ואלון גל והבדיחות הברנז'איות הפנימיות (עקיצות יאיר לפיד, אבי נוסבאום, ישראל היום מול ידיעות), מתקבלת בסופו של דבר תוצאה מוצלחת של סאטירה לעיסה ובידור לא מזיק.
בהנחה שירבו עוד משתפי פעולה כמו ציפי לבני (רק שבבקשה יכינו פאנצ'ים מבעוד מועד), בתקווה שאורנה בנאי תשתחרר מאווירת הטקסט המוכן מראש של "ארץ נהדרת", בשאיפה ששי אביבי, או האורח האחר שיישב שם, יצליחו להשחיל משפט ושגורי אלפי יצליח לקבל את הפוקוס גם מבלי לגנוב אותו מצבה של "מצב האומה" יכול להיות טוב למדי. לגבי מצבה האמיתי של האומה שלנו, זה כבר באמת לא תלוי בשליין ובחבורתו.