לא רבים יודעים זאת אבל מאז שנת 2005 פועל בנצרת בית ספר ערבי-פלסטיני לקולנוע. ייסד אותו הקולנוען ענאן בראקת, אדם ששיערו אסוף בצמה והוא לעולם לא נמצא באותו מקום יותר מדקה. המנהל האדמיניסטרטיבי הוא עבד נאטור, אדם גבוה למדי שמדבר על חלומות באופן הפוך לאנרגטיות של בראקת באיטיות שנועדה להבהיר עד כמה הוא רציני. ולשניהם יש חלום: בית ספר לקולנוע ערבי-פלסטיני בתל אביב.
אלא שכבר באירוע שנערך אמש (רביעי) בסינמטק תל אביב כמחווה לבית הספר בנצרת וכמעין הנחת אבן פינה רוחנית לבית הספר התל אביבי (שכן, ייקח זמן רב עד שיקום מבנה פיזי למוסד שכזה), נתקלו בראקת ונאטור במכשול הראשון שלהם. "אני מאוד כועס על התקשורת ועל האורחים הישראלים שהזמנו", אמר בארקת לוואלה! תרבות. "מבלי להזכיר שמות, שלא אפגע, אני מאוכזב מכל אלו שמתיימרים להציג עצמם כאוהבי תרבות ערבית, אמרו שיבואו ולא באו".
רשימת התודות שהוקראה בסוף הערב כללה את עידו רוזנבלום, ליאור אשכנזי, רמי הויברגר וארקדי דוכין. איש מהם לא נכח. בראקת אף חזר והודה לנעמי שחורי, מנהלת המחלקה לקולנוע במדרשה לאמנות של המכללה האקדמית בבית ברל, אך גם היא לא נכחה במקום. היחידים שכן הגיעו היו יוסף (ג'ו) סוויד והבמאי אייל סיון.
זו תקופה קשה לאהוב תרבות ערבית בישראל. אתם חושבים שזה הזמן להקים בית ספר כזה?
בראקת: "החיים שלי קצרים, אני רוצה לעשות את הדברים עוד בימי חיי. אין לי תקופה אחרת".
נאטור: "תל אביב היא שלי כמו של כל אחד אחר. אני מגיע מקלנסווה במקור, אבל אני גר בתל אביב שנים רבות ואני לא פחות תל אביבי מכל אחד אחר. לכן גם פה יהיה קולנוע פלסטיני, לא תהיה לאף אחד ברירה".
אבל ראיתם מה אייל סיון ספג כשניסה לעשות סרט שלא התאים לממסד היהודי ("Jaffa - סיפורו של מותג" - ע.ש.) והוא בכלל יהודי. אתם מוכנים לזה?
נאטור: "יש לנו יכולת ספיגה אדירה. אני מוכן".
התשתית הרוחנית לבית הספר התל אביבי הונחה אתמול, כאמור, עם הקרנת שלושה סרטים קצרים שנוצרו במסגרת בית הספר בנצרת, כולם בשפה הערבית עם תרגום לאנגלית בלבד, ומשום מה ללא אפילו אות אחת בעברית.
"אני מנסה לבנות תשתית של אנשים, אם הם שמאלנים זה בסדר, שהמשותף להם הוא עמדה פוליטית אוהדת לתרבות הפלסטינית", אומר בראקת. "אמנם אין הרבה אנשים כאלו, אבל לי לא אכפת אם הם שמאל רדיקלי או שמאל לא רדיקלי, כל עוד הם ישנם. אני גם לא מאמין שקולנוע פלסטיני זה עניין גיאוגרפי בכלל".
"האירוע הזה היה משמח מאד", אמר אלון גרבוז, מנהל הסינמטק, לוואלה! תרבות, לאחר שהצהיר מעל לבמה כי ישמח לארח את בית הספר "בכל פעם שלא ייתנו לכם להקרין סרטים". אגב הצטרפותו של היועץ המשפטי לממשלה לתביעה נגד "ג'נין ג'נין", רצוי להזכיר שהסרט השנוי במחלוקת הוקרן ביוזמתו של גרבוז בסינמטק תל אביב. לפיכך, אין מי שמכיר טוב ממנו את יכולתה המוטלת בספק של התרבות הישראלית לקבל לתוכה חברים חדשים שמבקשים להראות לה זווית אחרת: "הם יצטרכו חזון ולדעת מה הם רוצים", אמר גרבוז. "אנחנו נשמח לעזור להם, אבל הם חייבים להיות עצמאיים".
נאטור, מצדו, אמר מעל לבמה כי הוא מבקש רק שלושה דברים מהעיר תל אביב: "אהבה, קולנוע וחופש". "כיצד לא הזכיר כסף", נשאל נאטור על ידי וואלה! תרבות בתום האירוע. "הכסף יבוא מאהבה", ענה, והחיוך שלו היה כשל אדם שמבין שעד כמה שמדובר באמנות קונספטואלית בתל אביב, לאנשים יש סימפטיה רק לזן מאד מסוים שלה.