בפרקים הקודמים
יצאנו מביתו של מלך כרונוסלביה עם הידיעה שפמבריס נער החמורים הוא זה שרצח את לורינטה ר., בתו של הקצב, אמה של סבתה של מיראבל רוזנשטראוך. המשכנו לחפש את ג'ימבו ומצאנו אותו בקרחת יער, כלוא בכלוב עץ שנשמר על ידי גדול האף מהקרפטים. גם אבא ומירה נתפסו, ואני נותרתי לבד.
5 באוקטובר, 1989
הייתי קרוב כל כך אל השבויים בכלוב העץ ואל המפלצת, וגם היה לי יתרון ההפתעה, אך בכל זאת הייתי מבוהל כל כך שקפאתי על מקומי. מירה, לעומת זאת, לא בזבזה רגע. היא החלה לדבר עם גדול האף.
"מי אתה בכלל?" שאלה אותו בקנטרנות, כאילו הם יושבים על כוס קפה, "מה אתה רוצה מאיתנו? תן לנו ללכת!"
גדול האף, שכבר עמד לחזור לחטוב עצים, כאילו התנער מחלום וחזר אל הכלוב. הוא קירב את פניו אל הכלוב והראה את עצמו לחטופים במלוא הזוועה. הוא רחרח את מירה באפו הענק, כאומד את רצינותה וגבורתה.
"מי אני?" ענה בכרונוסלבית בקול עמוק וחלוד. "אני באתי לעשות צדק, זה מי שאני."
"לא עשינו לך שום דבר רע, תן לנו ללכת," הצטרף גם אבי למחאותיה של מירה.
"אתם שותפים לקנוניה מראשיתה! אבל אני אסיים אותה אחת ולתמיד," אמר המפלץ בנחיריים רוטטים.
"איזו קנוניה, על מה אתה מדבר?" שאל אותי אבי.
"זאת שרקחו נגד אבא של סבא שלי, פמבריס נער החמורים," היתה התשובה המפתיעה. "תמיד לעגו לו, כתבו עליו שירים היתוליים, צחקו על לכלוכו וריחו הרע. תמיד היה בפינה, מעולם לא הכניסו אותו לחברת בני הכפר האחרים, ולמה?" הרעים פתאום גדול האף, "כי היה מוביל חמורים? כי אפו היה מעט גדול יותר משל כולם?"
"זו לא סיבה לכלוא אותנו ולחטוף את ג'ימבו המסכן," אמרה מירה בתרעומת עדיין.
"אולי, אבל זה לא הכל!" ענה גדול האף בפנים מהורהרות לפתע. "זו רק ההתחלה."
***
"לורינטה היתה הבחורה היפה ביותר בטו?ר?יס?י ס?פ??אטו?לו?ם, וגם בתו של הקצב, המקצוע המכובד ביותר והאדם העשיר ביותר בכפר. זה לא היה סוד גדול שכל הגברים המקומיים חיזרו אחריה ורצו אותה לעצמם, אותה ואת עושרה. האדם שניסה יותר מכל לגנוב את ליבה היה ליאופולד, שהחשיב את עצמו לבן אצולה, אך היה סתם מתחזה וכייס פשוט. הוא ניסה להשיג לעצמו נתח מהירושה של לורינטה, וגם ליהנות מבנים יפים בזכותה. אך היא לא ענתה לחיזוריו הרבים, ודחתה אותו בשאט נפש.
"יום אחד הגיעה לכפר פלוגת חיילים מצבאו של מקסימיליאן III, בפיקודו של קצין צעיר בשם איוון. הוא התחבר מיד עם ליאופולד, כי לשניים היה אותו זיק של מרדנות וכעס בעיניהם. ליאופולד הבטיח שיעשה אותו שותף לרווחים, וגם ייתן לו את אחייניתו הצעירה, סופי, אם יעזור לו למצוא תוכנית, ואכן כך היה.
"השניים ידעו שגם שכנו וידידו של ליאופולד, גוסטב בראונדגן, מאוהב עד מעל לאוזניו בלורינטה, אלא שהאהבה שלו, בניגוד לזו של ליאופולד, היתה אמיתית וכנה. הם גם הכירו את סיפורי האגדה אודות מפלצת מסתורית היורדת מהרי הקרפטים בלילות וחוטפת נשים צעירות, אגדה שלא היה בה שמץ של אמת, כמובן. כל מה שהיה עליהם לעשות הוא לחבר אחד ועוד אחד!" סיים גדול האף בצעקה.
"כל זה מעניין מאד," אמר אבי בשלווה, "אבל אני עדיין לא מבין איך זה קשור אלינו."
"תוכניתם של השד ליאופולד וידידו איוון היתה להראות ללורינטה שהאהבה שהיא חשבה שיש לה לא שווה פרוטה, ושהוא הגבר היחיד בכפר הראוי לה. הוא התכוון לחשוף את גוסטב במלוא חולשתו. הם חיכו לחגיגות זו?ל?ט?ן ד?לו?ם כדי לפעול. ליאופולד ישב עם גוסטב על יין סנאים, ושכנע אותו שלורינטה מאוהבת בו, ושכל מה שעליו לעשות הוא להפחיד אותה מעט, ואז להציל אותה כמו אביר מהסיפורים. גוסטב לא היה מבריק במיוחד, והוא לקח את דבריו של ליאופולד ברצינות תהומית. הוא קרא לאבא של סבא שלי, פמבריס המלוכלך והמסריח, ואמר לו שיתחזה למפלצת היורדת מההרים. הוא שילם לו כדי שיפחיד כהוגן את לורינטה כשהיא מטיילת לבדה, ושהוא, גוסטב, יציל אותה ממנו.
"גוסטב היה רק כלי שרת בידיו הזדוניות של ליאופולד. פמבריס הסכים כי היה זקוק לכסף, ובעיקר חשב שכך יוכל לראות בו גוסטב חבר אמת. בלילה הלכה לורינטה ליער להירגע קצת לאחר שסירבה לגוסטב. בלבה פנימה אהבה אותו, אך כבודה וייחוסה לא אפשרו לה להיענות לבקשתו. גוסטב עקב אחריה אל בין העצים, אך הוא לא ידע שמאחוריו אורבים גם ליאופולד ואיוון. כאשר תקף פמבריס את לורינטה, הוא לא התכוון לחסל אותה, אבל כוחו הרב הפתיע אותה במידה כזו שהיא התעלפה ומתה.
"ליאופולד רתח על גוסטב, שלדעתו היה אשם במותה, ונשבע שיחסל אותו. גוסטב האומלל ראה את אהובתו מתה מול עיניו, וכעת גם היה חשוד ברצח שלה. לאחר שנתן את העדות למפקח המשטרה המהולל אוגוסטוס ב?ו?ם, יכול היה ליאופולד להיפטר ממנו. הוא פרסם עליו שקרים גסים וטען שהוא רוצחה האמיתי של לורינטה. אחר כך יצאו הוא, איוון ואוגוסטוס ל'מסע חיפושים' אחרי המפלצת. הם מצאו את פמבריס המסכן נח להנאתו תחת עץ תפוחים, התנפלו עליו והרגו אותו. כך הצליחו איוון וליאופולד לשכנע את השוטר שהם חיסלו את המפלצת האיומה מהקרפטים.
"אביה העשיר של לורינטה קיבל אליו את ליאופולד כבן, והוריש לו את כל כספו, לאחר שהאמין שהוא נקם את מותה של בתו האהובה. איוון קיבל תואר אצולה ואת הכינוי 'סופרמולר', אותו נשא בגאווה כל השנים, והעביר אותו גם לילדים שהעניקה לו סופי, אחייניתו של ליאופולד שהובטחה לו על ידי שותפו לפשע."
עמדתי מאחורי המסתור שלי וראיתי את האיש העצום מתפרק לחתיכות מרוב צער וייאוש. כל החתיכות בפאזל המשפחתי המעוות של שושלת סופרמולר הסתדרו סוף סוף במקומן. לא היינו משפחה של גיבורים ואצילים. לא היינו אבירים המצילים עלמות במצוקה. היינו בסך הכל צאצאיהם של חייל פשוט ששיקר את דרכו לרווחה, ושל אדם שבגד בידידו הטוב, רצח ושיקר, כדי להשיג את מטרתו. כל הסיפורים ששמעתי בילדותי על משפחתנו היו שקרים שהתעצמו והפכו למיתוסים, שהתקבלו על ידינו באדישות וללא פניות. רק כעת הבנתי זאת לגמרי.
ועדיין היו אבי היקר, מירה היפה וג'ימבו הנער כלואים בידיו של הענק המפחיד הזה.