פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קול הדרך לאמצע

      שנה אחרי המהפך באופיה של 88FM, המחאה התמוססה אבל המחלוקת חיה ובועטת: האם התחנה איבדה את הייחוד ואת הקהל האיכותי, או בסך הכל עשתה צעד הכרחי כדי לשרוד?

      בשנת 2005 פורסמו מסקנות ועדת דינור בנוגע לרפורמות ברשות השידור, שאחת מהן היתה חד משמעית: לסגור את 88FM. כמה שבועות לאחר מכן, בהפגנה מרשימה שארגנו מאזיני התחנה, עמד המוזיקאי הוותיק והמוערך זאב טנא על הבמה וזעק נגד הסגירה. כמעט חמש שנים אחר כך, נראה שהמחאה של טנא אולי הצליחה, אבל שערי התחנה נסגרו - דווקא בפניו. "אני מאזין להם הרבה פחות ובוודאי מושמע הרבה פחות", הוא אומר לוואלה! תרבות במלאת שנה למהפך שהנחיל מנהל התחנה, יובל גנור, בלוח השידורים שלה. "יש עוד תוכניות יפות, כמו זו של יואב יפת או של בועז כהן, אבל הצהריים נהיו מיינסטרים מגעיל שאי אפשר להקשיב לו ובכל השעות החזקות הם תקעו כל מיני שטויות".

      טנא הוא דוגמה לאדם שהיחס שלו לאותו מהפך מדובר של 88FM הוא גם עניין מקצועי של יוצר המחפש במה וגם של חובב מוזיקה. אפשר לקחת כדוגמה גם את הצד של המאזינים הקלאסיים, כמו זה של עורך "הארץ" דב אלפון, שהביע את דעתו בטוויטר במשפט קצר שאומר אולי הכל: "היה זה יום מעצבן", כתב אלפון. "ואכן מתאים שבסיומו ישדרו ב-88 זוועות של יורופופ ודיסקו אמריקאי".

      התייחסו אלינו כמו כלום

      שתי הדוגמאות האלו הן רק שתי טיפות בים של מאזינים שמחפשים מאז ה-18 בינואר, היום בו נפתח לוח השידורים החדש של 88FM, את התחנה שאבדה להם. לאחר הפרסום הראשוני בוואלה! תרבות של השינויים המתוכננים עליהם עמל גנור, החל גל מחאה שזכה לאהדת התקשורת וכלל גם עצומות. אולם לאחר שהפגנת ענק אחת שתוכננה בוטלה בגלל גשם, דעך גל המחאה במהירות עד שנעלם כליל.

      גם בתוך התחנה, כך מתברר, היו כאלה ששמחו להשלים עם השינויים: "היה ניסיון לייצר באז למאבק וקלטנו שזה לא עובד", אומר גורם בתחנה המעורה היטב בפרטים. "לחלק מהאנשים השינוי התאים, כי חלקם קודמו לשעות הרבה יותר טובות והם לא היו חדורי מוטיבציה כל כך להיאבק בשינוי הזה. פתאום גם אנחנו הבנו איך דברים בתוך רשות השידור קורים – האינטריגות בין הגורמים השונים, צריך להיזהר מלדבר עם איקס כדי שלא ילשין וזה לא היה פעם. הייתה משפחתיות של אחד למען כולם וכולם למען אחד וזה התמוסס – 88 הפכה לעוד תחנה בתוך רשות השידור. אני בטוח שזה מה שהקברניטים רצו, להפוך למשהו שהם רצו, והם קיבלו את זה. התחנה היא כבר לא בת חורגת כמו שהייתה קודם.

      "אפשר היה לעשות את השינוי הזה אחרת. הייתה הרגשה של מחטף, הייתה הרגשה של משהו שנעשה מהיום למחר. לא שהם חייבים - הם מפקדים, זו זכותם. נראה לי שמקום כזה, שעובד 13 שנים, מן הראוי שכשהוא רוצה לעשות שינויים – תתייעצו עם העובדים, תגידו להם שיש שינויים מרחיקי לכת. זכותם גם לא להתייחס למה שאומרים, הם התייחסו אלינו כמו כלום, כשאנחנו בעצם עשינו את התחנה. זה קצת מצחיק, קצת מגוחך, אבל אתה יודע – אני מבין. באיזשהו מקום, הרבה מהאנשים שאני מדבר איתם אומרים 'זה לא כזה נורא' ומה יש לי להגיד? איי רסט מיי קייס".

      מנהל התחנה, יובל גנור, מגיב לטענות: "התייעצתי עם חלק מהשדרים, לא התייעצתי עם כולם וזה לא נראה לי הכרחי להתייעץ עם כולם. יש קו מוזיקלי שאני מאמין בו ואם אתה מקבל את עמדת כולם, אתה לא עושה כלום. ההחלטה לא תמיד מקובלת על כולם, מי שלא התייעצו איתו כנראה נפגע וחבל.
      "אני אגיד לך את האמת", אומר גנור ומעלה הילוך, "התחנה במשך שנים ארוכות לא זזה ולא התרעננה ולא השתנתה. יש אנשים, שדרנים ועורכים בתחנה, שלא היו מוכנים לקבל שום שינוי ושום תזוזה ואני יודע שגם קודמיי ניסו לשנות וניסו לעשות את זה בהבנה, הסכמה ושיתוף וזה לא עבד. אני לא מדבר רק על התוכן המוזיקלי, אלא אפילו על האריזה מסביב, הנגישות של התחנה וכל מיני דברים אחרים. אני מספיק יודע ומכיר את הנפשות הפועלות ויודע שגם אילו הייתי מתייעץ ומשתף את כולם, זה עדיין לא היה מתקבל בעיו יפה על ידי חלק מהאנשים. התנהלות? לומדים מכל דבר. יכול להיות שעשיתי טעויות בדרך, לא יודע. יכול להיות. מי שלא עושה, לא טועה".

      השינוי עוד לא הושלם

      השינוי שהביא גנור, בחסותו של מנהל "קול ישראל" אריה שקד, נועד למעשה להרים את התחנה מאחוזי ההאזנה האפסיים שהיו לה. בנקודה זאת טוען אותו גורם בתחנה שגנור אכן גרם לשינוי לטובה בתחנה, לפחות במעטפת: "יובל שינה לטובה את הפרסומים על התחנה", אומר אותו גורם. "הוא גרם לתחנה להיות בכותרות, הוא דחף אותם לסיכומי עשור עם גורמים אחרים. יש מופעי חו"ל בשידור ישיר בשיתוף FM 88 (הכוונה למופעים כמו אלו של אוקרביל ריבר ודירהוף – ע.ש), יש ג'אם ישראלי ב-FM88. אחת הבעיות של התחנה, גם לדעתנו, הגוורדיה ה'ישנה', הייתה שמשווקים את התחנה לא נכון, או לקהל יעד לא נכון או שפשוט משווקים לא נכון. מפרסמים תמיד טענו שהתחנה לא ממוקדת, שאין לה קו ואנחנו היינו אומרים שהקו שלה הוא שאין לה קו – אתם תהיו הקופירייטרים החכמים.

      "מנהל הרדיו החדש, אריה שקד אמר לנו 'אתם חנות בוטיק', ואנחנו אמרנו לו 'אז תשוויץ בזה!'. אבל האנשים שלמעלה, המנהלים, פחדו מהתחנה. כמו שאחד מהם אמר פעם, שכל פעם שהוא פותח את התחנה יש שירים שהוא לא מכיר. כשאתה הרבה שנים עושה את הדבר הזה ואתה הרבה שנים שוחה נגד הזרם – אתה מתעייף בסוף. חשבנו שאנחנו מצליחים לעשות טוב למוזיקה הישראלית".

      גנור מנסה להכניס את הדברים לפרופורציות. אחרי הכל, הוא עדיין שייך לאחד הגופים המסורבלים במדינה: "אנשים לא יודעים כמה מאבקים אני צריך לעבור כדי ששעה כמו ג'אם 88 לא תיפסק, ששידורי ההופעות החיות ייצאו לפועל, אנשים לא מבינים כמה איומים וחרבות וקיצוצים מאיימים על הדברים האלו. אני מרגיש לא נוח להתהדר ולהשוויץ אבל יש הרבה שאנחנו עושים שקשה לעשות אותם בסביבה של רשות השידור, שכולם יודעים איפה 88 בסדר העדיפויות שלה. אני יכול להמשיך ולצמצמם את 88 לתחנה שמשדרת רק למביני עניין ורק לאוהבי המוזיקה הכי הכי מורכבת - ופשוט היא לא תהיה. כיום, התחנה יותר רלוונטית מבעבר ואני יכול לומר שלא מספיק. אני עדיין לא מרוצה מכל מה שקורה ב-88".

      ב-88 אין פלייליסט

      מעניין לבחון את דבריו של גנור מול אותה מחאה שהובלה על ידי ארגון פעלתני בשם "משמר 88" שאירגן עצומות ומחאות, תקף את השדרן עופר נחשון וסימל אותו כדגל השינוי המוזיקלי בתחנה, שפנה לא רק לקו מיינסטרימי יותר, אלא כזה המאופיין בצליל נוסטלגי. האם היעלמותה של המחאה מעידה בעצם על הסכמה עם המהלכים של גנור, או שמדובר בתהליך רגיל של צבירת כוחות לקראת סיבוב נוסף?

      "אנחנו הבנו שיש בעצם שתי גישות בהתייחסות ל-88", מסבירה הילה שגן, מהפעילים הבולטים במחאה הציבורית. "אפשר לומר שיש שינוי לטובה ושינוי לרעה: התחזיות השחורות לא התממשו, כן היו שינויים לטובה מבחינת המשדרים ששופרו, יש קליטה טובה יותר, יחסי הציבור שנעשו לתחנה הרבה יותר טובים, יש תוכניות ורצועות שידור שלא היו קודם. לא הכל רע".

      גישה מפתיעה.

      שגן: "כן, אבל צריך לשקול לעומת זאת את השינויים לרעה: הפלורליזם המוזיקלי לא שם. אם בעבר ידעתי שב-88 אני יכולה לשמוע בלוז באופן קבוע, היום אין את זה. ההיבט השני הוא היבט החינוך – לחנך לטעמים חדשים ולהביא אמנים חדשים לציבור. אי אפשר להגיד ש-88 לא עושה את זה ואין ספק שיש יותר רצון למצוא חן בעיני מאזינים. יש העדפה ברורה של שירים מוכרים על פני שירים חדשים או ארוכים או קשים לעיכול".

      עופר נחשון, בקיצור.

      שגן: "הבעיה עם עופר נחשון היא שהוא קיבל נתח מאד גדול. כשמדברים על צביון צריך להתייחס לתמונה הגדולה ולכן עופר נחשון הוא עדיין רצועה שאני, לטעמי האישי, מכבה את הרדיו כשהוא מתחיל, אבל הוא חלק מפלורליזם, השאלה היא מה המהות. השאלה הגדולה היא לא 88 לאן, אלא בעצם הרדיו הציבורי לאן – כי אם אין תחנה אחת שעל דגלה יש כוונה לחדש לקהל שאוהב מוזיקה ומחפש אמנים חדשים, אז מי אמור לספק את זה?".

      בועז כהן, המשדר במשבצת היוקרתית של השעה 08:00-10:00 את "רוקר טוב" (אחרי ששידר את "לפני השקיעה" בשעה 18:00), דוחה את הטענות האלו מכל וכל. "בתכניתי 'רוקר טוב' קודמו בצורה מאסיבית אמנים כמו להקת סימפוזיון, עשב בר, גל פז ('שמש שקרנית'), שפי ישי ('ואז היה לנו'), דרור שוסטק ('היכן הבית'; 'שומר השער'), דניאלה ספקטור (שיא ההשמעות שלה ברדיו הישראלי הוא אצלי - למעלה מ-70 השמעות בשלושה חודשים), אביב גדג', אחד חלקי אחד, צח דרורי, רונית רולנד, דויד פרץ, נדב אזולאי, יוחנן קרסל וגם אמנים ישראלים היוצרים מוזיקה אינסטרומנטלית (אורי אבני), אמנים השרים באנגלית ועוד", הוא אומר. "88FM שידרה ומשדרת הרבה מאוד מוזיקה ישראלית שאיש לא נותן לה חשיפה. אישית אני אוחז באג'נדה חזקה ויציבה בנוגע לקידום אמנים ישראלים שהרדיו הישראלי מקפיד להתעלם מהם".

      "ב-88 אין פלייליסט ואף אחד לא מחייב להשמיע אמן כזה או אחר", מרחיב גנור. "בין האמנים שמושמעים בפינות של 'אמן השבוע', או 'שיר השבוע' יש המון אמנים חדשים וגם יותר ותיקים שהם בשום פנים לא אמנים מוכרים או מיינסטרים – כי לא ישמיעו אותם במקום אחר. גם אם הם הצליחו להחדיר שיר אחד בחיים שלהם לפלייליסט של גלגלצ, לציבור הרחב הם לא מוכרים. אפשר לבדוק את רשימות השירים – להגיד שלא מקדמים אמנים חדשים, אני אומר חד משמעית – זה מופרך".

      בלי 88 אשכרה אין איפה להיות מושמע

      המחלוקת סביב אופי קידומם של האמנים החדשים בתחנה אינו הדבר היחיד שמטריד את מאזיני התחנה הוותיקים, אלו שנזדעקו נוכח השינויים שהנחיל גנור. "המשמעות של תקופת גנור היא איבוד קהל הליבה של 88", אומרת שגן. "הקהל שהרבה להאזין לתחנה הזו ונאמנות לתחנה זה לא דבר טריוויאלי. הקהל הזה מצא מפלט ב-88 והתחנה בעצם הרחיבה לו את הידע. בעצם השינויים האלו, ברגע שהוא נמנע מהפלורליזם והחינוך גנור מתכחש לקהל הליבה ובעצם הוא לא מבין משהו אחד – גם אם תגדל כמות המאזינים, הם לא יהיו נאמנים כמו המאזינים שהוא איבד. הוא לא ייצור את תחושת ההזדהות שהיתה לנו עם התחנה".

      נראה שקצת השלמתם עם זה. המחאה שלכם די מתה.

      "אני מרגישה שאיבדנו את המומנטום. כשהובהר לנו מה מהות השינוי, הבנו שיש צורך בדרך פעולה אחרת, פחות תחזיות שחורות ויותר דיון ציבורי על תפקיד הרדיו הציבורי. אני עדיין חושבת שיובל גנור מתכחש למאזינים, אבל אני יודעת שגנור לא יהיה לנצח".

      "הטענות האלו מופרכות לחלוטין", משיב גנור. "קשקוש מוחלט, שגם עולה מנתוני סקר ה-TGI האחרון שפורסם, שמראה שלא רק שהתחנה לא איבדה מאזינים, אלא שישנה עלייה של 20% בקרב מאזינים צעירים (18-44). כל אלה שעדיין מתלוננים עדיין מאזינים לתחנה. אני יודע את זה כי הם כותבים בפורומים ושולחים לנו מיילים. גם הם מבינים שהתחנה לא ירדה באיכות שלה. זו רשת איכותית שפשוט יש בה מינון יותר גבוה של מוזיקה מוכרת וזהו. התחנה לא איבדה מאזינים".

      אתה מאמין ש-88 ממלאת את תפקידה כרדיו ציבורי?

      גנור: "יש כאן שני פנים – לקדם אמנים חדשים זה אכן תפקיד של רדיו ציבורי ואת זה אנחנו בהחלט עושים. יש אמנים צעירים ולא מוכרים שמושמעים רק אצלנו ובתדירות גבוהה; ב': רדיו ציבורי צריך לדבר אל קהל רחב ולא להיות רק תחנת נישה. המטרה של 88 היא להיות אלטרנטיבה מספר 1 לתחנה כמו גלגלצ וכרגע היא רק אלטרנטיבה מסוימת, המטרה היא שכמה יותר אנשים יבחרו ב-88".

      עד שגנור יילך, כפי ששגן, מקווה או עד שהתחנה תהיה אלטרנטיבה מספר אחת, כמו שגנור מקווה, נראה שלאמנים הישראלים יותר כואב שפשוט אין להם לאן ללכת: הסיפור שלהם בגלגלצ כבר נטחן; ב-FM102, אחרי תקופה מוצלחת בניהולו של לירון תאני שהביאה שדרנים ייחודיים כמו דן תורן ושרון מולדאבי ובגולת הכותרת את יואב קוטנר, השתנו הדברים מהקצה להקצה: סגנונו האלטרנטיבי של קוטנר הוגבל באופן נרחב ושדרנים שנחשבו לחוד החנית של האינדי כמו לאון פלדמן פשוט נחתכו; ל-FM106 יש טווח קליטה בעייתי למדי ולכן אין פלא שגנור לא באמת מוטרד מעזיבת המאזינים. "לאמנים מהתחום שלי, שפעם 88 היו הבית שלהם אין כבר מה לחפש כל כך שם", מסכם טנא. "בכלל, בלי 88 אשכרה אין איפה להיות מושמע. אני מוצא את עצמי שר ברחוב, אולי מתישהו נקבל על זה תמלוגים".