"יש לנו צורך בריאליטי"

(צילום: יח"צ, עריכת וידאו: גדי וינסטוק)

רייטינג היא לא מילה גסה. היא אינה מילה גסה בעולם הטלוויזיה, שם חיים ומתים על פיה, וגם במגדל השן של אמנות המחול היא יכולה להיחשב כדבר מועיל. אלא שרייטינג במחול אינו מתורגם לפרסומות ולזמן מסך אלא לכמות האנשים שאליהם מגיע היוצר ומציג את משנתו בעזרת הרקדנים על הבמה.

בדיוק בנושאים האלה עוסקת יצירתו החדשה של הכוריאוגרף והרקדן סהר עזימי: בריאליטי וברייטינג ובשאלה האם אפשר להביא אותם לבמה בצורה קצת אחרת. "כחברה יש לנו צורך בריאליטי", הוא מסביר בשיחה עם וואלה! תרבות לרגל עליית המופע. "זה לא סתם שאנחנו צורכים את כל התוכניות הללו בצורה שכזו. אחת השאלות שלי היתה איפה אני נמצא מול תרבות הרייטינג. כיוצר אני כן מתעסק בקודים של רייטינג וכן מנסה בין השאר לשעשע את הקהל. ישבתי בבית וניסיתי לפענח מה זה בעצם רייטינג של מחול, איך מחול מרגש, איך מחול מעניין, מהם הכלים שישאירו את הקהל במתח".

אלא שאת התשובה לשאלות, עזימי מודה בעצמו שעדיין לא מצא. מה שכן - מהעיסוק בנושא ומהחקירה של הסוגייה נוצרה היצירה החדשה שלו, "UTF8". פירוש השם הוא 8bit Unicode Transformation Format, ובמילים פשוטות יותר, שפת מחשב שמקדדת תווים באורך משתנה ליוניקוד, ובמילים עוד יותר פשוטות – קוד. את הקוד הזה, שמשתנה מהופעה להופעה, מגיש לרקדנים ה"אח הגדול" – לוח ענק המשמש כמעין מסך אחורי ובו דולקות 64 נורות שמורות לרקדנים את מיקומם על הבמה ומי יבצע איזה חלק ביצירה.

"הקיר הוא בעצם הכוריאוגרף והוא מפעיל את הרקדנים בתוך המופע", ממשיך עזימי להסביר. "הרקדנים לא יודעים מי מבצע מה, עד לאותה נקודה בזמן שהקיר מציין את זה באמצעות הנורות. לכל רקדן יש את הסולו שלו והקיר בוחר איזה סולו מתאים, איזה רקדן יבצע ואיפה בדיוק על הבמה זה יקרה. התבנית והמוזיקה נשארות זהות בכל מופע.

"גם בתוכניות ריאליטי יש מעט מאוד הפתעות, הפרקים בנויים בצורה כזו שהפורמט הוא קבוע והתוכן הפנימי משתנה ועובר מקטעים שבונים מתח לכאלה שפורקים אותו. ניסיתי ליצור פורמט שמורכב מהקוד הזה. חלק רגשני, חלק מצחיק, חלק משימתי שניתן לרקדנים. הצורה של הדברים בהופעה היא קבועה אך התוכן הפנימי כל הזמן משתנה".

לא בכדי, אם כן, משווה עזימי את קיר התאורה של המופע ל"אח הגדול", לעורך בתוכניות ריאליטי, לגורם שיוצר מניפולציות על הבמה, על הרקדנים וגם על הצופה. הרקדנים אינם יודעים לפני ההופעה האם הם יופיעו במופע באותו הערב בריקוד סולו או בדואט. כל מה שהם יודעים הוא שהם צריכים לפעול לפי סימני הקוד המוסכמים אותם יסמן להם הלוח.

עזימי, שגם רוקד בעצמו ביצירה, רואה בקיר התאורה כמעין כוריאוגרף שמשתתף יחד איתו בתכנון המופע, וכך הוא גם מאניש אותו ומתייחס אליו. "הקיר אומר לרקדנים איפה להתחיל ומורה להם איפה לסיים את הקטע על הבמה, כי הוא יודע איפה מתחיל הקטע הבא. הקיר צופה ומראה את הצעד הבא על הבמה, והצופה יכול בצורה זו לראות את הבנייה של היצירה עוד לפני שהיא קורמת עור וגידים על הבמה וגם לראות את החוקיות שקיימת בקוד. במהלך העבודה הרגשתי לפעמים שהקיר קצת תפס פיקוד והפך למעין 'אח גדול', לא במובן של תוכנית הטלוויזיה אלא זה מיצירתו של ג'ורג' אורוול, '1984'".

הבדל מרכזי בין האח הגדול של ג'ורג' אורוול לבין האח הגדול של עזימי הוא בכך שהקוד שעל פיו הוא פועל הוא רנדמולי. אין כאן יד מכוונת מלמעלה, אין העדפות לכאן או לכאן. הבחירה איזה נורות יידלקו ואילו רקדנים ישתתפו בקטע מסויים היא אקראית.

כשמכניסים ליצירה את אלמנט האקראיות אי אפשר שלא להתייחס לכוריאוגרף מרס קנינגהאם שפיתח ויצר את עיקרון המקרה במחול (Chance Operations). קנינגהאם יצר בין השאר על ידי שימוש בהטלת מטבע או קוביה ונתן לגורל להחליט מה יבצעו רקדניו. בין היתר, הוא טען כי על ידי כך הוא מקבל תוצאות שלא היה בוחר בהן בעצמו והדבר שובר את הקיבעון שקיים אצל כל כוריאוגרף ושנובע מהשפה האישית שלו.

לדברי עזימי, הוא מאוד הושפע מתפיסה זו בניסיונותיו להשאיר את הרעננות על הבמה, לשבור את הקיבעון ולהפתיע גם את הקהל וגם את הרקדנים. "אלמנט ההפתעה על הבמה הוא אלמנט חשוב מאוד", הוא מספר. "רקדנים שמבצעים את אותה יצירה פעם אחר פעם, עלולים להיכנס לשאננות ולאבד את המתח, את החיות שלהם. אני קורא לזה 'לעשות את זה על אוטומט ברוורס בלי להסתכל במראה'. ברגע שאתה מחליף תנועה אחת, או משנה חזית של ההופעה, או תפקיד של רקדן, המתח הזה חוזר והצופה מקבל חוויה הרבה יותר חזקה".

בשלב זה השיחה עם עזימי גולשת למחוזות פילוסופיים יותר. "אפילו אם היינו עורכים את השיחה הזו מחר, הראיון היה נראה אחרת לגמרי. מחול וריקוד זה אמנות של כאן ועכשיו, היצירה עולה על הבמה ונעלמת שעה אחר כך. זה נכון שכל פעם שמבצעים אותה היא אכן שונה במשהו, הרקדנים מרגישים אחרת, הבמה שונה אבל ביצירה הזו ניסיתי להכניס עוד אלמנט של שינוי בין כל הופעה להופעה. עוד אלמנט של הפתעה שיחייב את הרקדנים לשמור על ערנות".

גם כשהוא מתאר את אופן בחירת הרקדנים, עזימי משווה את הבחירה ל"אח הגדול": "רציתי לבחור איכויות שונות שיהיו במופע, ובכוונה בחרתי בשבעה רקדנים שמאוד שונים במה שהם מביאים לבמה. נתתי לרקדנים להביא את העולם שלהם. בקטע מסוים ביקשתי מהם שבעה אלמנטים שונים של פולקלור מעולמות שונים. רציתי לתת להם את החופש ליצור מתוך תנועות שאינן בהכרח קשורות זו לזו באופן קוהרנטי".

היצירה נוצרה במקור עבור להקת מחול בקרואטיה, אבל כשחזר עזימי לישראל החליט להעלות את "האח הגדול" לארץ. "נורא עניין אותי מה יקרה עם 'UTF8' בארצות אחרות, כיצד הקוד יתפרש בתרבויות שונות. אחרי שהגעתי מקרואטיה סיפרתי לתאורן את הרעיון וביקשתי שייצור קוד חדש. היה מעט מאוד זמן והיה קשה לא להתפתות ולקחת את המודל הקרואטי ולהדביק אותו על הישראלי. גם מהרקדנים ביקשתי שייצרו תנועות ומשפטים חדשים".

עזימי החל את דרכו במחול מאוחר יחסית וגם כאן מסתבר הוא קיבל הכוונה מאח גדול. "עד גיל 18 בכלל שרתי, זו היתה הדרך הכי טובה שלי לבטא את עצמי. אחי אמר לי יום אחד שאני נראה על הבמה כמו בול עץ, אז התחלתי לקחת שיעורי ריקוד ומשם זה התפתח ותוך חצי שנה מצאתי את עצמי רוקד בלהקת ענבל".

אחרי להקת ענבל, עבר סהר לרקוד באנסמבל בת שבע ובמהלך השנים עבד עם עמנואל גת, נעה דר, רונית זיו וכוריאוגרפים נוספים. בעשור האחרון החל סהר ליצור ככוריאוגרף עצמאי ויצירותיו הועלו בפסטיבלים בארץ ובעולם.

למרות שההשקעה של ישראל במחול נמוכה יחסית לשאר העולם, עזימי רואה את ישראל כמעצמת מחול לא קטנה. "יש צמיחה אדירה במחול בישראל בשנים האחרונות. זה נפלא שיש כאן עשייה מחולית וגם הממסד צריך להכיר בזה. עוגת התקציב לא השתנתה, הלהקות הגדולות לא נפגעות מכך, וזה תמיד מעמד הביניים שמשלם. כוריאוגרפים צעירים ולהקות קטנות לא יכולות להתקיים בארץ. אני כיליתי את כל התקציב השנתי שלי על ההפקה הזו ואין לי מושג מה יהיה בהמשך השנה. צריך להשקיע במחול, ברקדנים ובכוריאוגרפים".

בעיית התקציב במחול מוכרת לעזימי גם כמנהל תחום המחול בעמותת מתא"ן (מפעל התרבות והאמנות לנוער) שנאבקת כמעט מדי שנה על קיומה. "מתא"ן מתקיים מכלום, רק מהאהבה שלנו. אם המוסד הזה ילך אז המצב יהיה רע מאוד לרקדנים צעירים בישראל. אנחנו מוציאים זן חדש של רקדנים עם יכולות טכניות גבוהות וכושר ביטוי אישי. וזאת למרות שאין בארץ אקדמיה למחול שמיועדת לביצוע ולא להוראה".

לצד הביקורת כלפי הממסד, עזימי רואה גם צדדים פחות חיוביים בגידול האדיר שחל במחול הישראלי בשנים האחרונות. "הצמיחה האדירה ביצירה בישראל היא נהדרת מצד אחד, אך מצד שני צריך להבין שלא כל אחד יכול להיות כוריאוגרף. זה תהליך ארוך מאוד להפוך ליוצר ולכוריאוגרף. לא כל אחד יכול להוביל להקה, לי זה לקח הרבה מאוד שנים ללמוד ליצור עבורי ולהוביל להקה ליצירה".

עשר שנים מאז החל את דרכו ככוריאוגרף עצמאי, נראה שביצירה האחרונה שלו מוכן סהר לוותר על חלק מהמושכות ולהעביר אותן בהחלטה מודעת לידיו של "האח הגדול" על הבמה.