משכל נסוג

ההתפלגות בבית "האח הגדול" היא - בניגוד לתפישה המקובלת - לא רק תולדה של חילוקי דעות אידיאולוגיים או מאבקי כוח תגרניים, אלא בעיקר ברירת מחדל מחשבתית; שני המחנות שנוצרו מכילים בתוכם קטבים של אינטליגנציה, שמגולמים היטב בשניים מהחברים הבולטים בהם – סער ואלין.

על פניו סער הוא טיפוס שקל לפענח ולפצח; ברנש נורמטיבי, בעל מקצוע חופשי – עורך דין פלילי – ועבר צבאי; איש שיחה עם דעות מגובשות, מנומקות ומוצקות ומאצ'יזמו לבנטיני קלאסי. אלא שכל אלו, אם להשתמש בביטוי שבוודאי לא זר לסער, הם רק לכאורה; מדובר, כנראה, באחד האנשים הטיפשים שאי פעם נצפו על המרקע – בור נטול מחשבה עצמאית, תבונה, רצונות או כריזמה, שמובל ונשלט על ידי הסובבים אותו, שמזהים כי אופי ושכל – שני המרכיבים הבולטים של מה שמכונה "אישיות" – אינם מנת חלקו. גם בבה"ד 1, בית מסוג אחר עבור קצינים כמו סער, ניתן לחלק את הצוערים הצעירים לשני מחנות. אלה שמפקדיהם סומכים עליהם לקחת את החוויה ולצמוח ממנה, ואלה שנועדו לשנן את ספר החוקים הצה"לי ולהיצמד לכתוב. הדמות של סער בבית האח, משתייכת לקבוצה השנייה ולמעשה לאחת הקבוצות החמקמקות באוכלוסיה, שמצליחה זה שנים לעבור מתחת לרדאר ללא השגחה או יירוט.

קבוצה שכל מי שמשתייך אליה הוא אדם מתעתע, שהטיפשות שלו מוסתרת היטב בזכות כישורים חברתיים מינימאליים, חלקלקות, חנפנות ומראה מצודד. סער הוא, באין הגדרה אחרת, "אשכרה טיפש"; מי שלהבדיל מטיפש קלאסי כמו ארז נדמה ככשיר לניהול שיחה או יכול להיות שותף להרהור פילוסופי – הוא עצמו משוכנע בכך! - אולם למעשה, לאחר בחינה מדוקדקת יותר, נגלה כבעל מבט שנותר חלול תמידית, עיניים מצועפות וריקניות ואל ראשו לא חודרת שום מחשבה או מסקנה; מי שברגע שהבחנתם בואקום שבמוחו אמרתם לעצמכם – "היי, הוא אשכרה טיפש!".

ההכרה במוגבלותו של סער והקשיים שהתפתחו בשלושת השבועות האחרונים בבית "האח הגדול" הזכירו לי את הסרט "ליבו של איינג'ל" של אלן פארקר. בסרט מגיע חוקר פרטי בשם הארי איינג'ל (מיקי רורק) לעיירה בדרום ארצות הברית על מנת לפענח פרשיית היעלמות מסתורית של בחור בשם ג'וני פייבוריט. הארי מובל הלוך ושוב על ידי מעסיקו לואיס סייפר (רוברט דה נירו) רק כדי לגלות בסוף , שהוא עצמו הרוצח והקורבן גם יחד, שנוצל ותומרן על ידי השטן (לואיס סייפר=לוציפר). האנלוגיה כאן היא ברורה: סער הוא הארי, לואיס סייפר הם תומר ושרה ואילו את תפקידה של ליסה בונה מאיישת איילה – בחורה שמרדדת את האינטליגנציה שלה ומתקשה, כמו רבים וטובים, לקלוט כי מולה עומד כסיל מוחלט ושבסופו של דבר תיפגע גם היא.

מן העבר השני של הבית ניצבת אלין, מי שזכתה כבר לכינוי המעליב "נעל בית". אלין, שחושבת שאוסטרליה היא באירופה, נתפשת בבית "האח הגדול" ואצל הצופים גם יחד - תודה מיוחדת לקשת - כטמבלולה חביבה, שנגררת אחרי הכריזמה של אלירז והמניפולציות של גואל. גם אלין היא טיפוס מתעתע; היא נולדה בצד הלא נכון של פסי הרכבת, ההשכלה שלה מלאת חורים והדיבור שלה מלווה במבטא פרחי שאוטומטית מוריד לה את רמת האיי.קיו. אבל אלין, בניגוד לסער - ובוודאי בניגוד לארז שלא מבין את המשמעות של המלים שיוצאות מפיו הכבד – היא יצור תבוני ואינטליגנטי, רגשית ושכלית.

בעוד שסער מצטמק ככל שנמשכת השהות בבית המבודד, אלין רק מתעצמת; היא אולי לא בקיאה בגיאוגרפיה או מדברת עברית תקנית, אבל היא מבינה מה שמדברים אליה ובעלת רצונות משלה. היא קוראת סיטואציות חברתיות בדיוק מפתיע ומנתחת בעילגות חיננית וחדות אבחנה את ההתרחשות בהן. כך למשל הבחינה היטב באישיות הצבועה של תומר והיטיבה להסביר לו בבהירות שאי אפשר להתהפך בצורה קיצונית כל כך מבלי לעבור תהליך. ותהליך, כך למדה אלין, לא עוברים בשבוע. הלב של אלין נמצא בצד הנכון לא בגלל שהיא מובלת אליו בעל כורחה, כי אם בזכות יכולות שמשתכללות - כיאה למי שהגיעה ממעמד נחות - ובעזרת חבריה הולכת ומתפתחת, מגלה פוטנציאל שמתרגם למעשים, והופכת לבורג משמעותי יותר בקבוצה שלה.

אלין היא הדיירת שעשתה את הקפיצה המלבבת והמשמחת של העונה בבית "האח הגדול". מי שחשב שהיא סטיגמה מהלכת של בלונדינית מקולקלת, נתקל שוב ושוב בהבלחות חוכמה שבשפתה הדלה והגייתה הנאיבית נטענות גם בקסם. עם כל הכבוד לאלירז – עוד שובר סטריאוטיפים יעיל - הסמסים שלי ילכו אליה בכל רגע נתון. בכל מקרה, היא את שלה כבר הרוויחה.