עדיין עומד?

ישראל היא כמעט המדינה היחידה שבה הדינוזאורים לא רק שלא נכחדו, הם אפילו מרוויחים כסף מצוין. בפוליטיקה כמו בתרבות, הטעם הישראלי אוהב את המנהיגים שלו מבוגרים, מנוסים ובעלי עבר צבאי מפואר או להבדיל עם עבר מפואר של המנוני אצטדיונים בטעם של ביחד. זו הסיבה שהשאלה "האם אלטון ג'ון עדיין רלוונטי" מורכבת יותר ממה שנראה לעין.

לכאורה, ג'ון הוא אמן שאיבד את הטאץ' המוזיקלי המדהים שניחן בו בשנות ה-70, כשלמעשה שילב במדויק במוזיקה שלו (בעזרתו העצומה של השותף הנצחי שאסור לשכוח, ברני טופין) את מרד הנעורים באביו, טייס בשירות הוד מלכותה, ואת אהבתו הגדולה לפופ. אלבום האולפן האחרון שלו, "The Captain and The Kid" יצא לפני קצת פחות מארבע שנים ולא נחל הצלחה מסחרית גדולה מדי יחסית למימדים אליהם ג'ון התרגל (3.5 מיליון עותקים ברחבי העולם), וזאת על אף שזכה לביקורות טובות יחסית.

הלהיט העולמי הגדול האחרון שג'ון הוציא היה "I Want Love" שיצא בשנת 2001 והתפרסם גם בזכות הקליפ עם רוברט דאוני ג'וניור. באותו אלבום נמצא גם הקליפ של "The Train Doesn’t Stop Here Anymore" שהציג את ג'סטין טימברלייק בתור ג'ון הצעיר, מה שבוודאי עזר לשיר ולאלבום.

מאז, ג'ון בעיקר מצליח כשהוא משחזר: בהופעות הענק שלו (שימו לב לסרטונים שמלווים את ג'ון בכל שיר בהופעות), הפקות הכריסמס, קאברים (כמו של להקת הבנים Blue ל-"Sorry Seems to Be The Hardest Word"), מחזות זמר (בעיקר "בילי אליוט", לו כתב ג'ון את המוזיקה) והופעות אורח מפתיעות, כמו שיתוף הפעולה שלו עם אמינם בטקס פרסי הגראמי בשנת 2001.

2001, כפי שניתן לראות, היא שנת מפתח בקריירה של ג'ון, לא רק בגלל שמדובר בפעם האחרונה בה הצליח בזכות שירים חדשים, אלא עקב הצהרתו לפיה "Songs From The West Coast" יהיה אלבומו האחרון ושמעתה הוא יתמקד בהופעות חיות. ג'ון אמנם הפר את ההבטחה, אולם ההופעות רק הלכו והתמלאו ואף זכו לביקורות טובות למדי, במיוחד הסיבוב האחרון שניהל ביחד עם בילי ג'ואל. האינדיפנדנט הבריטי ציין כי ג'ון מפצה על אובדן הגובה בקולו עם הגשה "מלאת נשמה" ואילו הלוס אנג'לס טיימס טען כי על פי המופע, "להיטי העבר שורדים באופן שאמנים בני זמננו לא יזכו לו". "כשהשמאלץ פוגש את הגאונות", תיאר האינדיפנדנט את הופעתו של ג'ון מספטמבר 2009.

מבחינת רשימת השירים בהופעות האחרונות של ג'ון לבדו (ללא ג'ואל), נראה שגם ג'ון מבין שמה שיש לו להציע טמון בשנים בהן כל הנוצץ שעל בגדיו נראה זהב. בהופעה ברוטרדם, למשל, מאוקטובר 2009, העניק ג'ון סט הדוק של 19 שירים, רובו המוחלט להיטי ענק מההתחלה של "Bennie And The Jets" דרך "Tiny Dancer" ועד, כמובן, "Your Song". אפילו שיר כמו 'I Want Love" לא הצליח להשתחל לפלייליסט, לעומת קאבר ל-"Pinball Wizard" של The Who מתוך אופרת הרוק "טומי".

בדומה ללא מעט אמני מיינסטרים, ג'ון זכה להכרה מאוחרת גם על ידי גיבורי אינדי או כוכבים בלתי צפויים. כך היה עם הביצוע המשותף של ההומופוב אמינם עם ג'ון, שמאז יצא מהארון נהפך לאחד ההומוסקסואלים המפורסמים בעולם, וכך היה גם עם הביצוע המפתיע של The Streets ל-"Your Song", שיצא באוסף קאברים במלאת 40 שנים לרדיו 1 הבריטי. האם זה אומר שדווקא חובביו של המוזיקאי האורבני האולטימטיבי יכולים להיות הקהל החדש של מי שנחשב למלך המנוני הדבק סטייל "Candle In The Wind"?

בעולם, ייתכן שכן. בישראל, בה הסצנה האלטרנטיבית ממילא מצומצמת ומכונסת בעצמה, הגאווה העצמית בקושי מאפשרת לומר ש-"Your Song" המקורי הוא שיר ממש טוב. לעומת זאת, ההצלחה ההיסטרית של ההופעות האחרונות של דיפ פרפל ופול אנקה משכנעות שלא עדכניות המוזיקה ולא הערכה מחודשת הן המפתח להצלחה בישראל, אלא אותה דינוזאוריות בלתי מנוצחת שהופכת גם את התפאורה והאפקטים המושקעים בהופעות של ג'ון למשניים. עבור הקהל הישראלי, אלטון ג'ון הוא מכונת זמן. לזכותו של ג'ון ומפיקי המופע ייאמר שמדובר מכונת זמן מופקת ומשומנת היטב.