ארבע שנים עברו מאז הוציאה סיון שביט את "וניל", אלבום הסולו השני שלה. ארבע שנים נראים כמו זמן רב מאלבום לאלבום, אלא שעבור שביט, שעברו 10 שנים בין אלבום הבכורה הנפלא שלה, "הכחול האפור הזה" ל"וניל", נראה כאילו הוא יצא רק אתמול.
"אין ספק שפעם דגרתי יותר על השירים", היא אומרת לוואלה! תרבות לכבוד צאת "מבטים לרצפה", הסינגל הראשון מאלבומה השלישי של שביט, "בניינים נמסים" שייצא לקראת האביב. "אני כל הזמן כותבת ויוצרת, אבל אני חושבת שהאינטנסיביות של ההופעות בשנתיים האחרונות גרמו לידיים שלי לדגדג יותר והיה בי צורך ממשי להקליט את השירים האלו".
לדגור על השירים זה לא 10 שנים בין אלבום לאלבום. נראה שמשהו מהותי השתנה פה.
"תראה, עד 'וניל' היו גם כל מיני עיכובים של החיים, אבל אולי יותר זריזה היום, אולי אני פשוט יודעת יותר מה אני רוצה לבטא, באילו נקודות אני רוצה לגעת. אני חייבת להגיד שההופעות בשנתיים האחרונות חידדו הכל. כשאתה מקבל דלק, המכונית שועטת קדימה".
המשפט האחרון של שביט מדגים את הקסם שלה. דימוי פשוט, יומיומי, שמכוון למקום עמוק ורגשי יותר בחיים של כל אחד. גם השיר החדש, כרגיל בהפקה המוזיקלית של בעלה אמיר צורף (יחד עם עובד אפרת), מדגים את אותו קסם של סיון שביט שנכח ב"נשקי אותי" הוותיק וגם ב"את מי את משקה דמעות" ו"ללב שלי אין בית".
"אני חושבת שאני מגיעה באלבום הזה למקומות בשירה ובעיבודים שלא הייתי בהם עדיין", היא אומרת. עם זאת, כשתלחץ פליי עדיין תשמע את סיון שביט. אני כן מאמינה שיש הרבה ברק וחידוש בתקליט הזה".
אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, את לא חולמת על רומן מוזיקלי עם יוצר שהוא לא אמיר?
"נראה לך שכמוזיקאית, עזוב את זה שהוא בעלי, כדאי לי להחליף את אמיר צורף?", היא אומרת בצחוק גדול. "זו ברכה לעבוד עם אמיר, לכל אמן. אני גם בהחלט חושבת שיש כאן עבודה מאד פנימית, שבזכותה אמיר מגיע מגיע לכלי הדם הפנימיים יותר של היצירה שלי. זו עבודה מאד עדינה שאמיר ואני מפתחים בשנים האחרונות".
אל תפספס
ואיפה עובד אפרת, שהיה שותף להפקה נכנס בעבודה הצמודה הזו?
"המשולש הזה מעניין - אני ואמיר עובדים 20 שנים ביחד וגם אם תשים את הזוגיות בצד, כזוג יוצרים יש לנו עומק תקשורתי והבעתי מאד גדול. עם כל זה, את עובד אני מכירה אפילו עוד לפני אמיר והוא תמיד היה חבר טוב. עכשיו יש ממש משולש שהוא מעבר לחיבור המוזיקלי והראייה המשותפת יש באמת חברות וקשר רגשי עמוק".