וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דם כחול

דנה קסלר

21.1.2010 / 11:36

וומפייר וויקנד הם עשירים וחכמים ולדנה קסלר לא היתה בעיה עם זה, אם ב"Contra" החדש הם היו עושים מוזיקה לשם המוזיקה ולא רק לשם האמירה

אף פעם לא הבנתי את ההערצה העיוורת או את השנאה היוקדת כלפי Vampire Weekend. מהאלבום הראשון שלהם, שיצא לפני שנתיים, מאוד חיבבתי את השיר "Cape Cod Kwassa Kwassa" ויתר האלבום סתם שיעמם אותי.

עכשיו מלכי הפופ האפרו-קאריבי של ליגת הקיסוס חוזרים עם אלבום שני, בו הם מקצינים את מה שעשו באלבום הראשון, מה שגורם למי שאוהב אותם לאהוב אותם עוד יותר ולמי ששונא אותם לשנוא אותם עוד יותר, ואני עדיין לא מבינה על מה כל המהומה.

שני המאפיינים הבולטים ביותר בוומפייר וויקאנד הם היותם ילדי שמנת עשירים והיותם חכמים כאלה. אני מנחשת שזה מה שמפלג את הציבור. הבה נתבונן בשני המאפיינים הללו.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
ילדי שמנת חכמים. וומפייר וויקנד/מערכת וואלה!, צילום מסך

נתחיל בזה שהם מה שקראו פעם "בני טובים". התפיסה הרווחת לגבי כוכבי פופ היא שהם אמורים להתחיל עניים ולהתעשר מהמוזיקה. אם הם היו עשירים מראש זה מעצבן אנשים, כאילו זה מוכיח שהמוזיקה לא בוערת בעצמותיהם – הם עושים אותה פשוט כדי למלא את הזמן הפנוי הרב שיש להם כי הם לא צריכים לדאוג לפרנסתם. כמו שאנשים התעצבנו בזמנו על הסטרוקס, עכשיו הם מתעצבנים על וומפייר וויקאנד. אלא שבניגוד לסטרוקס, וומפייר וויקאנד הולכים עם תדמית ילדי התפנוקים עד הסוף, ותרמו תרומה לא קטנה לעובדה שהלוק ה-preppy האייטיזי – שנחשב לבזוי על ידי טיפוסים אלטרנטיביים בזמן אמת – הפך בשנים האחרונות למדי היפסטרז פופולריים.

עכשיו בקשר להיותם חכמים כאלה. זה נכון. בלי וויקיפדיה בחיים לא היינו מפענחים מה הם רוצים. נתחיל בשם אלבומם החדש, “Contra” - כינויים של המורדים הימניים שיצאו נגד שלטון הסנדיניסטים בניקרגואה בשנות השמונים. הסיפור בקצרה: החזית הסנדיניסטית לשחרור לאומי היא מפלגת שמאל בניקרגואה, שהחלה כתנועה פוליטית מהפכנית. בסוף שנות השבעים הצליחו הסנדיניסטים להפיל את הדיקטטורה של סומוסה ולתפוס את השלטון, בו הם החזיקו במהלך כל שנות השמונים, למורת רוחם של רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר. הקונטרה הם קבוצת המורדים הימניים שיצאו נגד שלטון הסנדיניסטים, ובעוד הסנדיניסטים נתמכו על ידי ברית המועצות, הקונטרה נתמכה בידי ממשלת ארצות הברית.

הבחירה לקרוא לאלבום "קונטרה" היא כמובן הנגדה לאלבום המשולש של הקלאש, “Sandinista!”. האלבום הזה, שיצא ב-1980, נחשב לאלבום חלוצי שהקדים את טרנד מוסיקת העולם ששטף את הפופ בשנות השמונים – אליו וומפייר וויקאנד עושים רטרו. חוץ מזה, "קונטרה" זה גם משחק וידיאו מ-87', שכיכב במכונות משחק ובנינטנדו, בו המשחק מגלם חייל קומנדו שרירי ונטול חולצה עם לוק של רמבו שיורה כמו משוגע במטרה לנטרל אירגון טרור בשם "הבז האדום".

שתי הקונטרות כמובן מתקשרות למוזיקה של וומפייר וויקאנד שמשלבת מוזיקת עולם, מתוך מקום של מודעות מלאה לסכנות הגלובליזציה ולניצול העולם השלישי בידי המערב. אם באופן שבו השתמשו פיטר גבריאל, פול סיימון ודיויד ביירן במוזיקת עולם באייטיז היה משהו מתחסד, יפה נפש ועידן רייכלי, וומפייר וויקאנד מודעים לפרובלמטיות של הדבר ומתעסקים בה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
לבחורה על העטיפה אין שמץ של מושג איזה עסקים מלוכלכים אבא שלה עשה כדי לממן למשפחה את הפנטהאוס בסנטרל פארק ווסט/מערכת וואלה!, צילום מסך

על כל זה מעידה, בין היתר, עטיפת האלבום. וומפייר וויקאנד לא מספיק נאיביים או חצופים לקשט את אלבומם החדש בתמונה של לוחמי גרילה זועמים ורעולי פנים עם עוזי ביד – לכן הם עושים ההפך. על עטיפת "קונטרה" מתנוסס פורטרט משנות השמונים של נערה וואספית בלונדינית בחולצת פולו, שמישירה מבט למצלמה ללא בושה, כי אין לה מה להסתיר – או לפחות זה מה שהיא חושבת. לבחורה על העטיפה אין שמץ של מושג איזה עסקים מלוכלכים אבא שלה עשה כדי לממן למשפחה את הפנטהאוס בסנטרל פארק ווסט ואת המנוי לקאנטרי-קלאב. אבל לעזרא קניג, הסולן של וומפייר וויקאנד, ולחבריו יש גם יש.

בגלל זה, למשל, הם מסמפלים את M.I.A בשיר שקוראים לו"Diplomat's Son" . וומפייר וויקאנד יודעים שהם ההפך מ-M.I.A, או יותר נכון – שני צדדים של אותו מטבע. בעוד שהיא מגיעה מהעולם השלישי, וומפייר וויקאנד הם בניהם של מי ששולטים במדיניות ההתערבות האמריקאית מעבר לים. בתור בת של פעיל מיליטנטי טמילי, שברחה עם משפחתה ממלחמת האזרחים בסרי לנקה והגיעה ללונדון כפליטה, M.I.A היא לוחמת הגרילה של הפופ. וומפייר וויקאנד, לעומת זאת, שייכים למעמד של דיפלומטים, בנקאים, סוכני CIA או פוליטיקאים אמריקאים. הם הבנים של האנשים שעיצבו את חייה של M.IA, ולפיכך העמדה שלהם הרבה יותר מורכבת. חבל רק שהמוזיקה שלהם הרבה פחות טובה משל M.I.A.

מבחינה מוזיקלית, כאמור, ממשיכים וומפייר וויקאנד לשלב אינדי פוסט-פאנקי עם כלים ומקצבים אפריקאים וקאריביים, אבל אם המיש-מש הגלובאלי הופך בידי M.I.A למסיבה מטורפת, אצל וומפייר וויקאנד הוא נשאר בגדר הערה אינטלקטואלית. ונדמה שבכל אחד משירי האלבום יש איזשהו גימיק, בין אם טקסטואלי או מוזיקלי.

האלבום נפתח בשיר "Horchata" - על שם המשקה ההיספני הפופולרי – בו הם מנגנים בקלימבה – פסנתר אגודלים אפריקאי – ומארחים את הפרקשניסט הברזילאי מאורו רפוסקו שמנגן עם דיויד ביירן ותום יורק, והביא לאולפן מרימבה וכל מיני כלי הקשה ברזילאים. עזרא קניג סיפר שאת ההורצ'אטה הטובה ביותר הוא שתה במסעדה מקסיקנית בלוס אנג'לס, ודווקא לא במקסיקו, שם הקליטו את הסינגל "Cousins" – קטע פוסט-פאנק די בסיסי מבחינת הכלים שבו, בתוספת אווירת פיאסטה בגוודלחרה.

מבחינה מוזיקלית האלבום החדש יותר מורכב, צבעוני, מגוון ועמוס השפעות מקודמו, עם תוספת של מקצבי היפ הופ וצפצופי אלקטרו. יש פה ושם נגיעות של דאנסהול, רגאיי ובאילה-פאנק, ובאופן כללי להטוטנות מרשימה.

“Holiday” הוא המחווה של וומפייר וויקאנד ללהקות הסקא-פאנק של הניינטיז שהם גדלו עליהן, בעוד הטקסט מדבר על מישהו שהפסיק לאכול בשר בעקבות הפלישה האמריקאית לעירק. חוסר האותנטיות המכוונת של וומפייר וויקאנד, שהיא כמובן גם חלק מהחן שלהם, בולטת במיוחד ב"California English" שמשתמש באפקט האוטו-טיון המצחיק של T-Pain וקנייה ווסט – אקט שלא ייעשה בעולם האינדי. הכל מתוחכם ומחושב, ותורם לסוג ההנאה היחידי שניתן להפיק מוומפייר וויקאנד – הנאה שכלתנית.

אין לי בעיה עם זה שוומפייר וויקאנד עשירים, חכמים ומשכילים. הבעיה היא שהם לא עושים מוזיקה. העניין של פול סיימון במוזיקת עולם היה מוזיקלי, וההתאהבות הכנה שלו במוזיקה אפריקאית הולידה את "גרייסלנד" - אחד האלבומים החמים והיפים של האייטיז. אני בספק אם וומפייר וויקאנד באמת התאהבו בצליל הקלימבה – הם פשוט משתמשים בו כדי לומר משהו. ולפעמים לא ברור למה הם בחרו לתקשר דווקא בעזרת שירים.

עוד נקודה היא שפיטר גבריאל, פול סיימון ודיויד ביירן עשו לא מעט מוזיקה טובה וחשובה לפני שהם החלו לשחק בכלים אקזוטיים. המשחקיות הזאת היא פשוט הרחבה של התשתית המוזיקלית העצומה של כל אחד מהם. אצל וומפייר וויקאנד המשחק הזה הוא כל מה שיש. התוצאה לא מעצבנת או מקוממת, ובטח שלא נפלאה – היא פשוט די משעממת.

וומפייר וויקנד, "Contra", היי פידליטי (XL)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully